אנחנו פשוט לא נניח לנציגים שלנו עד שיעשו את תפקידם. לא נניח להם לרגע. עד שיעשו את תפקידם

כששומעים את הראיון המצמרר עם השופט לשעבר מצא, אי אפשר לא לחוש בזעם העולה ובבחילה האופפת את הגוף כמו אחרי אכילת מזון שתאריך פקיעתו הוא בדיוק מחר, לפני שנתיים.
ברגעים הראשונים התחושה היא צורך בצדק רובספיירי.

אבל אנחנו ימנים. בניגוד לשמאל, אין לנו פטיש לגיליוטינות.
אילו היתה אפליקציה, השואלת את הציבור אם להתיז את ראשו של ראש הממשלה בכיכר העיר, עשרות אלפי שמאלנים היו לוחצים על הכפתור "כן" שוב ושוב, צוחקים וזועקים בחדווה וקופצים שוב ושוב. "כן" "כן!" "כן!!!!" "תמות!!" עם כל הקצף וכל פרצי הצחוק של משוגע שזכה לרגע ושגיונו נגלה אליו.

אנחנו המבוגרים האחראיים. האיש הודה בפה מלא שאישר את ההתנתקות ביודעו שהיא פוגעת בזכויות אדם, אבל לא היה לו אכפת, כי אלו מתנחלים, והוא גם היום מתלהב מהאפשרויות שיפונו מתנחלים ב"איזשהו הסכם עם הפלשתינים" (לא שלום, רק הסכם!) , כמו נער מתבגר שרואה ציץ שאולי עוד רגע יציץ.
ובכל זאת, אנחנו לא שואלים את עצמנו אם מגיע לו להנמק בבית כלא לכל חייו (משפטית, כנראה שכן, מוסרית, זה תלוי, רק אם אתם חושבים שמתנחלים הם בני אדם) אלא מה עושים כדי שכאלה לא יוכלו עוד לשלוט בגורלנו.

אנשים כמצא שלחו אותנו לנקיקי נחלים רגע לפני השטפון, אבל פסקו שטיפת גשם אחת על ראש אויב היא פגיעה לא מידתית בזכויותיו.
הם ימשיכו לעשות זאת כי לדעתם, זה תפקידם.

הוברר שהם לא מגינים על מיעוטים, הם מגינים על צד אחד. כשהוא הרוב הם מגינים על הרוב, כשהוא במיעוט הם מגינים על המיעוט. אבל על הצד שלנו, הם לא יגנו לעולם.

לאור הראיון את שופטי בית המשפט העליון יש להחליף מיידית, כי הם מועלים בתפקידם כמו הרופאים מפרשת ילדי תימן.

בזנב הדברים הובהר עוד דבר חמור ביותר לכשעצמו, שנבלע בהר הגעש של הסחי.
מצא אומר למראיין, ששאל אוביקטיבית את כל השאלות הנכונות: "אם זאת העמדה שלך, חבל שפנית אלי".
מצא חשף את דעותיו כי פשוט לא תאר לעצמו שהמראיין חולק עליו. הוא התרגל שהתקשורת, החונטה המשפטים והקרן כולם בדעה אחת.
תארו לעצמכם כמה זוועות לא נודעו כי לא היו מראיינים כאלה, כי הגברת אמת לשעתה וחבריה שואלים שאלות קשות רק צד אחד.

עכשיו הזמן לטפח תקשורת אובייקטיבית, כי התקשורת והחונטה והקרן, סבורים שהמתנחלים (ואולי בכלל יהודים) אינם אינדבידואלים כלומר לא בני אדם. סביר להניח שבעיניהם גם אני וגם אתם, לא.

עוצמתה של התקשורת נחשפת כאן. כל זה היה חבוי, איש לא שאל. איש לא שם להם מיקרופון עם שאלות לא מעריצות.
זה נגמר. התקשורת המגוייסת, החונטה המשפטית, והקרן שמלבה ומממנת אותם חייבים ללכת.
בלי גיליוטינה. בלי אינקוויזיציה. בלי טיפת דם אחת. באמצעים דמוקרטים, כי אנחנו הרוב, ואם הרוב לא יגן על עצמו לא ישאר מי שיגן על המיעוטים.

אנחנו פשוט לא נניח לנציגים שלנו עד שיעשו את תפקידם. לא נניח להם לרגע. עד שיעשו את תפקידם.

 

---