גזענות של ציפיות נמוכות כקו הגנה

גזענות של ציפיות נמוכות כקו הגנה – תפיסה שקיימת אצל חלקים בחברה היא כי ישנן עבירות שביצוען מוצדק בנסיבות מסוימות. לדוגמה: אלימות אסלאמית מוצדקת אם פוגעים ברגשות המסלמי ע"י ציור קריקטורה, אלימותו מוצדקת באם הוא מתנגד לשלטון הכיבוש הציוני-יהודי, או כי התנגדות לגירוש מסתננים היא חובה, מאחר והגירוש מונע ממניעים גזעניים.

מעלי טענות אלו נוטים לא לשים לב כי הם מכלילים קבוצות שלמות בניסיון ההגנה עליהם, ובכך חוטאים בעצמם בגזענות של ציפיות נמוכות, ממנה עולה, לדוגמה, כי לשיטתם התגובה היחידה שלה מסוגל אדם מסלמי להעניק בתגובה לקריקטורה שפוגעת ברגשותיו היא אלימות.

אולם גזענות זאת יכולה להיות בעלת השלכות בעייתיות, שאם תתקבלנה במישור המשפטי, יכולה להוביל לזיכוי עבריינים שאינם מכחישים את העבירות שביצעו.

דוגמה למקרה כזה מצויה בדנ"פ 4580/14 אברהם קוגמן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו: 6.8.14).

קוגמן הורשע בבית המשפט המחוזי בהתעללות חמורה בקטינים, בעיקר בילדים בני 3 ו – 5, במסגרת השתייכות לכנופייה של ה"רב" אליאור חן. קוגמן התעלל בילדים חסרי ישע באלימות קשה ובמיוחד כלפי הילדים הקטנים, מתוך תפיסה כי יש לעשות "תיקונים" דווקא בהם.

ערעורו של קוגמן נדחה, וקוגמן פנה לבית המשפט העליון בבקשה לקיום דיון נוסף בעניינו, תוך שהוא טוען כי הוא – המתעלל – למעשה הקרבן, מאחר והוא נפגע כת.

בעתירה מעלים עו"ד אביגדור פלדמן ושני באי כוחו האחרים שתי טענות סותרות.

על-פי הראשונה, הגדרת המושגים טוב ורע היא יחסית, ועל-פי תפיסת קוגמן ההתעללות הייתה דבר חיובי, אף אם ידע כי לפי תפיסת שאר החברה היא שלילית. מכאן, שאין לו אחריות על מעשיו. הוא ידע שהחברה תופסת התעללות בילדים כדבר רע, אולם על-פי שיטתו התעללות זאת היא דבר חיובי.

הקביעה השנייה בעתירה – הסותרת את הראשונה – היא כי קוגמן ידע היטב כי התעללות היא דבר פסול, אולם עשה את מעשיו בהשפעת השליטה המחשבתית של חן:

"..העותר ידע ברמה הקוגניטיבית, כי אסור לפגוע בילדים, אך השפעתו של אליאור, גרמה למערער לחשוב, כי במעשיו הוא דווקא מיטיב עם הילדים כדי לבער מקרבם את הרע…"

טענות עתירה זאת נדחו ע"י בית המשפט העליון, אשר פסק כי חברות בכת אינה שוללת את "המצפן האנושי", וכי קוגמן ידע היטב כי מעשיו פסולים.

כדאי לשים לב לעובדה כי קיים קשר בין התפיסה כי ניתן להבין טרוריסט שמתנגד ל"כיבוש קולוניאליסטי גזעני" ומעשיו מוצגים כפעולה לגיטימית באופן מוחלט, לבין הניסיון להצדיק את מעשיו של מתעלל בילדים רכים, הפועל בשם המוסר היחסי.

על-פי שיטתם של אנשים שונים יוצא כי כפי שקוגמן לא יכול שלא להתעלל, כך המחבל לא יכול שלא לרצוח. את שניהם ניתן להבין או להצדיק, וכך או כך, האחריות אינה שלהם. החברה אשמה – לא הם.

הסתירות הללו מזיקות לבריאות.