כשאהרן ברק הסתבך עם הבייס

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

שרון שורש (אדם גולד):

כשאהרן ברק הסתבך עם הבייס

1. טוב, זה באמת סיפור מטורף.
אני רציני. צריך ללמד את הסיפור הזה בשיעורי אזרחות, להמחיז אותו עם דגלים בטקס המשואות. לפתוח איתו כל דיון משפטי עד קץ כל הדורות.
אני מתחנן, תשקיעו שלוש דקות. כל ישראלי שמתיימר להבין איך מתקבלות כאן הכרעות מוכרח להכיר אותו ולהבין עד כמה שלל מושגי השסתום המשפטיים הבומבסטיים ("סביר!", "מידתי!") הם לא יותר מהסוואה פתטית להכרעה שהיא כולה ערכית-פוליטית.

אז קבלו דיסטופיה שהייתה באמת.
הנה לכם הסיפור על היום בו אהרן ברק הפך את פסק הדין של עצמו.

2. פרשת קלפי המיקוח הרעידה את המדינה. חלקכם ודאי זוכרים את פסק הדין בו נקבע כי ממשלת ישראל אינה רשאית להחזיק לוחמי טרור לשם עסקה להחזרת לוחמי צהל שנמצאים בשבי.
חלקכם אולי גם וכרים את האופן החריג בו נמסר פסק הדין של אהרן ברק – במסגרת הליך של דיון נוסף אשר הפך בבוטות את פסק דין המקורי.
ומי כתב את פסק הדין שנגמז? לא אחר מאהרן ברק.

וכאן מגיע הטוויסט.
מה הביא את ברק – מול אותו מקרה בדיוק, ללא שינוי נסיבות, תוספת ראייתית או שינוי חקיקה – לבצע פליק פלאק משפטי בקנה מידה עולמי, ולבטח המשמעותי והדרמטי בתולדות מדינת ישראל?
לחץ פוליטי של הבייס.

3. לכל אדם יש בייס,
והבייס של ברק יצא למלחמת עולם.
מיד לאחר פסק הדין שהשאיר את השבויים בישראל השמאל והברנז'ה המשפטית-אקדמית יצאו למתקפה חסרת תקדים כנגד ברק. המתקפה כללה לחץ גינויים פומביים, כנסי חירום אקדמיים, קריאות בתקשורת לפטר את ברק ודוחות חריפים של ארגוני שמאל. לפתע, האדמו"ר ברק הואשם בהפיכת המדינה "לכנופיית טרור" ובהכשרת "שרץ" בהיכל הקודש.
עד שלבסוף ברק נשבר.

4. הביוגרפית של ברק בכבודה ובעצמה מתארת את הקש ששבר את גב הגמל, וכיצד אחרי שדליה דורנר עדכנה את ברק בביקורת הבינלאומית החריפה וכי הפרשה הפכה "לשיחת היום בקהילה המשפטית" – הורה שלמה לוין, סגנו של ברק, על עריכת דיון נוסף.
בדיון ברק חזר בו מפסק דינו המקורי והמפורט והצהיר כי לא ניתן "לתקן עוול בעוול" ויש לשחרר את הלבנונים. גם אזהרותיו של חשין בדעת המיעוט ("הכך נוכל להילחם באויבינו? שהם יחזיקו באנשינו ואנו לא נותר להחזיק באנשיהם?!") לא הועילו.

5. אגב, עד כמה ברק חסר בושה?
בפסק הדין אין מילה על הבייס והלחץ הבינלאומי. ברק רק מספר כיצד – לתומו, סתם כך, במקריות גמורה – בחן את עצמו והחליט להפוך את הניתוח המשפטי כשהבין בגדולתו כי "כל אחד מאתנו עשוי לטעות" וכי במרדף אחר האמת "אל לנו להתבצר בדעותינו הקודמות".
אין בושה.

6. ולמה נזכרתי בסיפור הבאמת מטורף הזה?
כי מהו התקדים המשפטי שמכוחו בגץ פסל בזמנו את חוק המסתננים ואת אחזקתם לשם הרתעה?
בהחלט, פרשת קלפי המיקוח.

מישהו עדיין רוצה לספר לי כמה הכרעות בגץ טהורות,
ולמה אסור לנבחרי הציבור לגעת בהן?