מה רוצים הפרסים?

נתחיל מהמטרה. בסופו של דבר, משטר האייתולות באיראן מנסה בכל כוחו "לייצא את המהפכה" האיראנית / שיעית לרחבי המזרח התיכון. אנחנו מכירים את זה במונח: "ההגמוניה האיראנית".

האיראנים בעצם רוצים השפעה. הם רוצים להשפיע בעיראק, הם רוצים להשפיע בסוריה, הם רוצים להשפיע בלבנון, בתימן, בעזה – ולמען האמת, בכל במקום שמתאפשר להם.

לאחר קריסת דאעש בסוריה ועיראק, האיראנים דאגו למלא את הוואקום שנוצר באמצעות כוחות הפרוקסי שלהם. כוחות הפרוקסי במקרה הזה, הם אותן מיליציות שיעיות שסרות למרותו של מפקד כוח קודס של משמרות המהפכה האיראניים, הגנרל הנערץ קאסם סולימני.

אותן מיליציות, מילאו תפקיד חשוב בטיהור מעוזי דאעש בעיראק. איראן הרוויחה כאן פעמיים: קודם כל סילוק דאעש הסוני מהזירה העיראקית ואח"כ התבססות של כוחות שיעיים הנאמנים לאיראן. בתקופה האחרונה, אגב, העיראקים מראים סימנים של התנגדות לביסוס האחיזה האיראנית במדינתם.

על המצב בסוריה שמענו חדשות לבקרים. משטר אסד, שללא הרוסים והאיראנים היה נופל מזמן, נאלץ להסכים להתבססותה של איראן בשטחו. אם עד פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011 משטר אסד היה "מזוהה" עם האיראנים, כעת ניתן לקבוע: משטר אסד הוא בן חסותם של האיראנים (והרוסים כמובן).

בהקשר הזה חשוב לציין שלרוסים ולאיראנים יש אינטרסים שונים בסוריה. אם איראן פועלת לשימור משטרו של בשאר אל-אסד העלאווי (והמזוהה עם השיעים) בכל מחיר, הרי שאת הרוסים אסד עצמו לא מעניין כלל. הרוסים דואגים לאינטרס הרוסי. האיראנים מבינים את זה, לכן הם מעכשיו דואגים ל"יום שאחרי". התבססות המיליציות השיעיות בסוריה, כמו גם הקמת בסיסים צבאיים איראניים בשטח המדינה, מראים שהאיראנים בדרך לשליטה מסויימת על השכנה שלנו מצפון.

איראן מפעילה גם את כוח הפרוקסי הכי משמעותי שלה, חיזבאללה, מלבנון. כארגון שהיה אמור להוביל את ההתנגדות לישראל, חיזבאללה הפך לצבא של ממש – יש האומרים צבא שעולה על יכולתו ל צבא לבנון. דרך חיזבאללה, איראן בעצם שולטת במידה רבה גם בלבנון.

בתקופה האחרונה צצו לא מעט ידיעות על ארגונים עזתיים קטנים, שסרים למרותה של איראן. גם חמאס חזר לחיקו של הפטרון האיראני, לאחר תקופה של נתק בעקבות התבטאויות ראשי חמאס כנגד בשאר אל-אסד. חמאס מקבל כסף מהאיראנים ויש לזה תמורה. האיראנים מנסים לבנות בעזה כוח משמעותי, שיהיה מספיק חזק כדי לנהל מערכה צבאית כנגד ישראל.

בנוסף לכל אלה, איראן גם פועל בתימן – באמצעות השבטים החות'ים השיעיים. אותם שבטים, שמקבלים סיוע ומימון מאיראן, נלחמים ישירות בסעודים על אדמת תימן.

*

אז מה היה לנו כאן? עיראק, סוריה, לבנון, עזה ותימן. זרועות התמנון האיראני מגיעות לכל נקודה במזרח התיכון.
הסעודים בלחץ מזה. אם תהיתם מה פשר ההתחממות ביחסים בין סעודיה (והמפרציות בכלל) לבין ישראל, זו הנקודה. הציר הסוני רואה כיצד איראן שולחת את זרועותיה ומשתלטת על יותר ויותר איזורים במזה"ת – והוא נלחץ מזה. בלימת ההתפשטות האיראנית היא אינטרס משותף גם לישראל לגם לציר הסוני.

*

לגבי ישראל, אני רוצה לחזור על דברים שכתב ידידי אבו עלי אתמול: ישנו ניסיון איראני ברור, בהובלתו של קאסם סולימני, ליצור מערך התנגדות לישראל בשלוש חזיתות שונות.

המלחמה הבאה, כך זה נראה, לא תהיה רק בלבנון או רק בעזה. השאיפה האיראנית היא שהמלחמה הבאה תהיה בדרום לבנון, רמת הגולן הסורי ורצועת עזה יחדיו. מלחמה בשלוש חזיתות.

ישראל מבינה את את התוכנית האיראנית והיא מנסה (כמה שהיא יכולה) להרחיק את הכוחות האיראניים מהגבול בגולן. לגבי דרום לבנון, אין כל כך מה לעשות כעת.

יחד עם זאת, חשוב להבהיר: הרפתקה איראנית מולנו עלולה לשבש לאיראנים את התוכניות למשטרו של בשאר אל-אסד. ישראל מסוגלת, די בקלות, לגרום למשטר להתמוטט. אך גם כאן המצב לא פשוט, שכן כל מהלך כזה ידרוש את אישורה של מוסקבה. אישור שמן הסתם לא יגיע בכזו קלות.

בנוסף, האיראנים מרוכזים מאוד במה שקורה כעת באידלב. המערכה על סוריה עדיין לא הסתיימה, למרות שידם של השיעים על העליונה. כוחות הפרוקסי האיראניים שועטים לעבר מחוז אידלב, שם ארדואן והמיליציות שלו (המורדים מהצבא הסורי החופשי) ממתינים להם בקוצר רוח.

*

לסיכום: התמנון האיראני שולח את זרועותיו לכל עבר ברחבי המזרח התיכון. מדינות המפרץ הסוניות מבינות זאת והן חוששות ולכן אנחנו רואים אינטרס משותף לישראל שמתבטא בהפשרת היחסים. אך יחד עם זאת, לאיראנים יש הרבה מה להפסיד אם יפתחו במלחמה כנגדנו.