כיצד גרמה הציונות להמטת "השואה" אז והיום על העם היהודי.

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

„זכור ימי עולם, תבינו שנות דור ודור…”  [פרשת האזינו].   

            נראה להלן, כיצד לאחר כל פעולה ו\או תיכנונה ו\או הצהרות ביחס לכלל היהודים ו\או בשמם, של כל הארגונים הציוניים או חלקם, נגד האומות –  בהתגרות בהן ו\או בעליה-המונית בכח (שהיהודים מוזהרים ומושבעים להימנע מפעולות אלו), הגיעה במהרה פעולה של תיכנון ו\או פגיעה, גם על כלל היהודים ובכל פעם רק בהחמרת-יתר!   אם הקשר של "סיבה-תוצאה" כדלהלן היה חד-פעמי, אתיאיסט היה יכול לחשוב שזה קשר–מקרי של צירוף נסיבות ולא תוצאה, אך אחרי 3 פעמים זו כבר סוג של קביעות שמדובר בתגובה של תוצאה, ובמיוחד כאשר קשר זה קורה פעמים רבות ולמעשה כל הזמן, מה שמוכיח שזוהי תוצאה וודאית בכל המקרים!  יש להיות די הזוי כדי לטעון עדיין שזו פרשנות או מקריות ואפילו בישוב נירים של "השומר הצעיר" המוצהר כחילוני, אחרי 3 פעמים בהן התרחשו נזקים כבדים תוך כדי עבודתם ביום כיפור הקדוש, גם שם הבינו שהם ניזוקו כתוצאה מעבודתם ביום זה והפסיקו לעבוד בו  [כפי שסיפר בעצמו האחראי באותו זמן על הקטיף בישוב אתיאיסטי זה שנפגע קשות].

"המעפילים" במדבר-סיני היו סמל למרידה ברצון האלוהי ולכן מובן, למה נבחר דווקא מושג זה באמצעות הציונות כתואר לעליה הבלתי-ליגלית לארץ ישראל.  במסכת כתובות (עמוד קיא.) הובאו השבועות הנ"ל –  „שלא יעלו בחומה” (רש"י – „יחד ביד חזקה”) ו„שלא ימרדו בגויים”. גם מי שאינם יהודים, מושבעים שלא להציק לעם ישראל יותר מדאי.

העונש לישראל על כך ידוע – „אמר להם האלוהים לישראל, אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאיילות השדה” (שם), כלומר, שאלוהים יגרום לגויים להתיר ולחוקק חוקים שבשר ישראל יהיה מותר מלכתחילה („אני מתיר”) וכל ההורג יותר יהודים הרי זה משובח, כפי שהתרחש בגרמניה-הנאצית ולפי אותו סדר זמנים:
בשנים  1882-1920 התנועה-הציונית החלה למרוד בערבים ומאוחר יותר באימפריה הבריטית – בעידוד עליה המונית, במניעת עבודה מערבים, בהתנכלות למסחרם ובמיוחד בצעדות-הפגנה של תנועות-נוער ציוניות לכותל. התוצאה – גלי אנטישמיות מציפים את אירופה ובמיוחד בגרמניה,  ומ- 1920 הערבים בארצנו פורעים ביהודים – „במאורעות שהיו בשנת 1929 נרצחו 133 יהודים ו- 339 נפצעו, ננטשו ונחרבו יישובים וקהילות ברחבי ארץ ישראל” (מהשבועון –  "471",  י' ניסן תשע"ז).  

ב- 1922 מתחילה גם סדרת ספרי "הספר הלבן", למניעת גלי-העליה וצמצום שטחי המחיה היהודיים בארץ.
ב- 26.2.32, ז'בוטינסקי מתגרה וקורא בעיתונו "היינט", לזלזל באיסור הבריטי להגירה לארץ (בן גוריון מצטרף באיחור לקריאתו זו וכותב ביומנו על "הציונות המורדת") ומוקם רשמית ארגון-הטרור "אצ"ל" לשם מרידה אלימה בבריטים ובערבים.  התוצאה – היטלר מארגן מיידית התעללויות ביהודים, באמצעות "חטיבות הספורט" שלו.  בשנת 1933 התנועות הציוניות מתחילות למסד את מלחמתן בשבועה של "עליה בחומה". תנועות "החלוץ" ו"ביתר" מתחילות להתארגן להקמת מערך-אוניות להעפלה לארץ.  התוצאה – המפלגה הנאצית בראשותו של היטלר עולה לשלטון בשנת 1933 והיטלר הופך לראש ממשלה (קנצלר), תפקיד שהוא עדיין חסר סמכויות מוחלטות, אך הוא מתחיל להתארגן לשם קבלת סמכויות אלו.  בשנת 1934 מתחילה לפעול תנועת ההעפלה.  התוצאה – ב- 2.8.34 הוצא צו לאיחוד התפקידים של ראש-ממשלה ונשיא, כך שהיטלר הופך להיות המנהיג הכל-יכול בגרמניה –  "פירר" ומפלגתו הופכת למפלגה החוקית היחידה (תאריכים אלו מופיעים בכל המחקרים העוסקים ב"שואה" וראה למשל בספרו של שיירר – "עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי").  סמכויותיו אלו נותנות לו את האפשרות להוציא-לפועל את "הפתרון הסופי" לחיסול יהודי אירופה באופן המותר על פי החוק ברייכסטאג –  „…הריני מתיר את בשרכם כצבאות ואיילות השדה”.
משנת 1935, הגרמנים מתחילים לתכנן את הפתרון-הסופי בדקדקנות ובשלבים, בתחילה באמצעות הסתה בביטאון המפלגה הנאצית, שדם יהודי הפקר, ומותר ואפילו ראוי לשופכו. חוקיות זו מגובה על ידי "חוקי נירנברג" מתאריך – 15.9.1935 וכאשר הודיע ריינהרט היידריך, ראש משטרת-הביטחון על ההפעלה המבצעית של "הפתרון הסופי", היינו, השמדת-עם בסיום ועידת גרוס-ואנזה ב- 20.1.42. העונש הנקוב בגינה של הפרת השבועה שלא להתגרות באומות – „…הריני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה”, לא איחר לבוא!  בראשית שנת 44 מתחילה התעמולה וההתארגנות להקמת "הבריגדה היהודית".   התוצאה –  באותו חודש, מוצאים להורג עשרים אלף מיהודי הונגריה, בחסות השלטון שם.

יש לציין שבשנת 44 יהודי הונגריה היוו את הריכוז היהודי הגדול והיחידי שנותר באירופה, שעדיין לא סבל מדיכוי הנאצים בגיטאות ובמחנות הריכוז וההשמדה.   ב-  5.44, התארגנות הבריגדה מגיעה לשיאה:  התוצאה: הורטי – מנהיגה של הונגריה, שולח טרנספורט ראשון של יהודים לאושביץ.  ב- 7-8.44 הורטי מפסיק את המשלוחים, פסק-זמן מאת האלוהים לציונים, שאולי יחדלו הם מהתגרותם בנאצים, אך ב- 20.9.44 מוקמת "הבריגדה היהודית". התוצאה – באותו חודש הורטי מסולק מהשלטון ואת מקומו תופסת המפלגה הנאצית ההונגרית ומתחילה לשלוח את היהודים לאושביץ ברכבות-המוות ב- 15.10.44 וכמו-כן מתקבלת ההחלטה בספטמבר באותה שנה לחסל את גיטו לודז' הענק ולשלוח את היהודים משם, לתאי-הגזים.  על התנהגות תת-אנושית זו של ראשי-הציונות למניעת ההצלה של מיליוני היהודים בשואה, נכתב כבר רבות. את עומק השפל בהתנהגות זו ניתן לראות

 א. בהכשלת הצלת 800 אלף יהודי הונגריה ועוד 200 אלף יהודים ממדינות מסביבה, כאשר אחת הדמויות הבולטות בהכשלה זו הוא מי שמאוחר יותר התמנה כפקיד במשרד-האוצר במדינת ישראל –  י. קסטנר וכאשר הוא הואשם ב"משפט קסטנר" הידוע, יזמו בית המשפט העליון באותה שנה וממשלת ישראל מהלך לזיכויו, כיוון שמשמעות האשמתו היתה האשמת כל ההנהגה-הציונית במניעת ההצלה ועל כך נכתב הספר "כחש" של בן הכט. ראשי-הציונות בזמן ההוא ובראשם נחום גולדמן, שהיה נשיא הקונגרס-היהודי העולמי, הגיעו אליו כדי שיצנזר ויטשטש בספרו את חלקם בהאשמה זו. גם לאחר שהוא צנזר מעט את הספר והשמיט מסמכים על התנהלותם השפלה, הצנזורה של מדינת ישראל מנעה במשך שנים רבות את הופעתו של הספר בארצנו. קסטנר חוסל לבסוף על ידי יהודי, כפי שחוסל במלחמה ב- 1948, מפקד הצריף, היהודי האכזר ממחנה ההשמדה – גרינבוים, שהיה בנו של מי שהתמנה להיות שר-הפנים בממשלת ישראל.
ידועים גם מעשי ההשתקה נגד חשיפת ופרסום השואה בזמן-אמת על ידי ראשי-הציוניזם וכבר הובאו על כך הוכחות בספרים אחרים (ראה "בשליחות הנידונים למוות" – יואל ברנד, ב"מן המיצר" – מיכאל וויסמנדל, וב"כחש" –  הוצאת "לדורי" מהדורה 6, עמוד 99:  „פרופסור אקצין: הציונים, הסוכנות היהודית והג'וינט נמנעו מלפרסם בעיתונות האמריקאית את השמדת היהודים”).  במשפטו של קסטנר, הוכח גם בוודאות שהוא העיד לטובתו של רב-המרצחים קורט בכר במשפטי נירנברג ובכך הצילו מחבל התליה.

ב. התנאי-הבסיסי להצלחת השמדתם המהירה של ששת המיליונים, היה שיתוף פעולה לרצח-המוני זה על ידי "גייס חמישי" מתוך העם היהודי עצמו, כפי שהודה פון ויסליציני הקולונל הנאצי – „שיטתנו היא להשמיד את היהודים באמצעות עצמם. אנו מרכזים את היהודים בגיטאות –  באמצעות היהודים: אנו מגרשים את היהודים באמצעות יהודים ואנו ממיתים אותם בגאז – בידי היהודים” (מהספר "כחש", עמוד 109).  כל המחקרים על הרכבו של "גייס חמישי" זה הסיקו חד-משמעית, שה"משטרה היהודית", ה"קאפוס" וכו', הורכבו כמעט לחלוטין מתוך שורות המפלגות הציוניות והבונד ועוד, שהשתייכו ל"משכילים", למרות שכמובן היו ביניהם גם מעטים שנהגו באנושיות, כמו שכבר בעבר הגרמנים השתמשו באקדמיה ובאקדמאים יהודים, לריסוק-שקרי של נכסינו הרוחניים.
שואה שניה: המרד בערבים, בהקמת המדינה במקום אוטונומיה (כפי שסוכם עליה בפגישת המלך פייסל עם נציגו של הרב זוננפלד שהיה הרב של ירושלים, פרופסור דה-האן, ושסוכלה ברציחתו, ברצח הפוליטי הראשון בארצנו, בפקודת מפקד ארגון "ההגנה" בירושלים באותו זמן יצחק בן צבי, שהתמנה אחר כך כנשיא-המדינה).  התוצאה:  מאז הקמת ארגון "השומר" הציוני שיצחק בן צבי היה ממייסדיו, מעל מאה שנות מלחמה, הארוכה ביותר בהיסטוריה, שלא רואים כלל את סיומה!   כ- 50.000 הרוגים (במצטבר) וכחצי מיליון פצועים בגוף ו\או בנפש (בקרבות, תאונות והתאבדויות רבות בצבא, בפעולות-איבה) והפיכת רוב יהודי ארצנו לנוצרים-רפורמיים (באמצעות מערכת-חינוך הנשלטת על-ידי יסודות ותת-מבני-חשיבה של מיסיון-אקדמי פרוטסטנטי), וההמשך –  בעידוד התבוללות המונית בארצנו שמוסתרת וכמובן אינה מדווחת, כמו גם מיליוני יהודים שחונכו להתנתק מיהדותם ודתם ואכן ירדו והסתלקו גם מארץ ישראל וברובם התבוללו עם  נשים שאינן יהודיות.
(רק פרטנו בקיצור וחשפנו עובדות ותאריכים, במיוחד לנוכח "מכחישי שואה" יהודים –  משוחדים, מכל החוגים).