אחד משיאי הטירוף ברומי העתיקה היה כאשר הקיסר קליגולה מינה את סוסו לסנאטור

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

יגאל כנען:

פרקי אליקה

אחד האמצעים בו הסמול מסכל נסיון של העם לשלוט הוא נושא המינויים: מינוי בתקופת מפא"י היה חלק מסדרו של עולם כמו זריחת ושקיעת השמש. מינוי תחת שלטון הליכוד מוצג תמיד כתככנות מזיעה, "ג'וב למקורבים".
במינוי ימני ראוי תמיד ימצא דופי ( "גנב תרנגולת ב 92) עד שבעקבות מספר פסילות (להלן "הפארסה של מינוי ______" ) נגיע למועמד הראוי. שהוא כמובן כליל השלמות : נאור וחמוד ("גנב אתנו תרנגולות ב 92"). בן של פעיל מר"צ, השתלם בתכניות המשפטנים של הקרן החדשה, ומוכן בכל עת לקבל סודנים ולותר על ירושלים.
חשבנו, שכדאי לרשויות, המתקשות בהליך מינוי ראוי, לקחת דוגמא מהליך מינוי טהור, חף מניגוד אינטרסים, שהתבצע ברשות השופטת.
אם זה היה ספר, היינו קוראים לו "פרקי אליקה, או מערכת המשפט בשבתה על מקפצת הבריכה".
אליקה, היא אלישבע אוסוסקין ברק, היא אשתו של השופט לשעבר אהרון ברק. מקורביה מספרים על אישה נחמדה וחמה, אבל לא העיפרון הכי מחודד בקלמר
אי שם בשנות ה 70, הגיע הזוג למסקנה כי כישרונותיו הפוליטיים והכלכליים של פרופ' אהרון ברק ימצאו ביטוי טוב יותר אם מי שחולקת עמו את חדר השינה תשמש כשופטת במערכת.
בגיל 41, גיל בו כל ועדת קבלה דוחה אותך באדיבות, סיימה אליקה את לימודי המשפטים בפקולטה בה לימד בעלה.
אף משרד לא היה מקבל דודה בגיל העמידה להתמחות, אבל כאן, לא פחות ולא יותר מאשר יואל זוסמן, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, נאנס לקבל אותה כעוזרת משפטית. בעלה היה היועץ המשפטי לממשלה. לא נעים.
מתמחה הוא בד"כ בן 25, מתעמרים בו, נשאר עד שעות מאוחרות, עושה עבודה שחורה, כותב פסקי דין ארוכי נגן. דבר מכל אלה לא היה לאליקה.
ארבעה שופטים התחלפו בתפקיד המכובד הזה: אחרי זוסמן היו תותחי עליון כשמגר, לנדוי, כהן . נהוג שהעוזרים גם הם מתחלפים. אך לא אלישבע ברק. הם חרקו שיניים ופרנסו אותה בתפקיד.
אז הוחלט (כנראה שוב, בחדר השינה) על מסלול קידום. שופטת בבית הדין לעבודה.
הרבה גבות הורמו. היא מעולם לא עבדה כעורכת דין או פרקליטה בשירות המדינה. כיצד זה מייד שופטת ?. איש כברק לא ייכנע לשמועות נלוזות. אם היה נדרש הוא היה כותב נייר עמדה של 500 עמודים המוכיח את נחיצותו, חוקתיותו, ונאורותו של המינוי. זה לא נצרך. הפחד עבד.
זכרונות מתארים את המעמד המביך בועדה למינוי שופטים, מקום שגם כך הוא מבורות הביוב של הדמוקרטיה, כאשר הוכרז – "מי שמכיר את המועמד אישית, מתבקש לצאת". "כולנו הכרנו את אליקה" אמרו שופטי העליון בוועדה. אבל , כידוע, החוק נועד רק לבני תמותה.
נשיא בית הדין לעבודה דאז, השופט מנחם גולדברג ידע עם מי יש לו עסק. וסרב למינויה . להגיד לא לברק זה כמו להגיד לא לדון קורלאונה. התוצאה היתה שהמועמדת הזוטרה התקבלה, ונשיא בית המשפט, התפטר.
להצטיין במסלול המקובל לא יכלה הגברת. זה קשה מדי. אם תתמודד עם משפטנים אחרים, זה יחשוף את רמתה המשפטית הנמוכה זה לא מתגמל, והעיקר, זה לא משרת את הקריירה של בעלה.
אז אליקה בחרה במסלול ההפוך. היא פסקה לפי "מיטב הכרתה", בניגוד לחוק. בעלה דאג להמציא לזה שם: "חקיקה שיפוטית". מה שכותב השופט – הוא החוק. מושגים כמו משק חופשי, ריבית, כלכלה, עול של ניהול עסק קשים מדי, הם היו זרים לה.
מה רוצה ברק, לבזות את חוקי הכנסת. במה מבינה הדודה? באנשים. הצירוף של שתי השיטות היה מרהיב: היא פסקה לטובת העובד גם כשהיה עבריין, גם כשזה היה בניגוד לחוק ולכוונת המחוקק. גם כשזה יצר גיהנום בפסיקה. גם כך בית הדין לעבודה הפך הקמת עסק והעסקת עובדים לבלתי אפשרי. המעסיק תמיד חייב. המעסיק תמיד אשם. אליקה לחצה על דוושת הגז בירידה. איך אומרים היום הפרוגרסיביים? "חקיקה חברתית".
בפסק דין כפר מנדא פסקה , בנגוד לחוק ולכל הגיון, שאפשר לכוף על מעביד להעסיק עובד.
בפסק דין מכתשים נתנה גיבוי אוהד לאלימות עובדים.
בפסק דין שופרסל "תקעה" את המעביד בהחליטה שגוף פרטי ניתן לדונו כגוף ציבורי.
בפסק דין אחר גיבתה עובד מדינה שגזל כספי מדינה.
סתם אזרח המעוות את החוק היה נכנס לכלא. הדודה שהתחפשה זכתה בתואר "אקטיביסטית שיפוטית".
עיכוב ההכרעות ועינוי הדין אצלה היו לאגדה. המדינה שילמה פיצוי על ערעורים שנדונו שנים. פסקי דין שהגיעו אחרי שהמעביד פשט את הרגל. ברק הנהיג יד קשה בנושא קצב טיפול בתיקים, המשמעת עבדה עד ידית הדלת שלה.
טוב, אהרון איש עסוק. לא תמיד היה לו זמן לעזור לאליקה.
.אחד הדברים שכנופיית שלטון החוק פעלה נגדו בכל הכוח היה "משוב השופטים". מתן ציון על רמת השיפוט מצד עורכי הדין. המקרה של אליקה הראה עד כמה קנה מידה אובייקטיבי מסוכן: השופטת אלישבע ברק, סגנית נשיא בית הדין לעבודה זכתה באפן שיטתי בציון הנמוך ביותר בין כל שופטי בית הדין.
כשהדודה פרשה, הוציאו ספר על "חידושי הפסיקה" שלה. של השופטת הגרועה בבית המשפט. סטאלין לא היה עושה זאת יותר טוב.
אחרי הפרישה, ברק קיבל משרה ב"בין תחומי". גם הפעם, כמו באוניברסיטה, כמו במערכת המשפט, הובהר למעבידים שההזמנה היא זוגית. גם אוסוסקין מרצה ב"בין תחומי".
הזוג ברק נהנה מפנסיה חודשית הגבוהה מ 100,000 ₪ לחודש, רק משירות המדינה. כסף גדול בא בקושי, והולך בקושי. משפחת ברק נזקקה לקנות 18 דירות (לא סופי) כדי להיפרד מהכסף ולחיות בצניעות הראויה.
וכן, נזכיר לקוראינו הנאמנים, מדובר על מהלך של אהרון ברק, שמש העמים, העלוי מקובנא, האיש שעל פיו נמדד סרגל המוסר. נביא המהפכה החוקתית.
אחד משיאי הטירוף ברומי העתיקה היה כאשר הקיסר קליגולה מינה את סוסו, אינקיטאטוס, לסנאטור, כפי שמוזכר ב"חיי שנים עשר הקיסרים" לסווטוניוס. בהתייחסות לסיפור זה , נציין רק, מפי הסוס, כי זה אינו נורא כל כך. דובר במעשה סימלי. הסוס לא כתב פסיקה, לא יצא נגד חוקים, לא עכב משפטים ולא שולמה לו משכורת ופנסיה במיליונים. במילים אחרות, בין אוסוסקין לסוס. עדיף הסוס.
ועכשיו כולם ביחד: "דרעי מושחת, דרעי מושחת".