כל הקבוצות שפרשו מהיהודיות, יצרו מבני-חיים ציבוריים נוצריים-פרוטסטנטיים עם סמלים משודרגים מהמקורות היהודיים.

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

ניתן לבדוק אינפורמטיבית, לגבי כל הקבוצות שפרשו מהיהודיות (מעזריה מן האדומים, דרך השבתאות האילומינטית ו"ההשכלה" ועד לציונות והציונות-הדתית), מאז המצאתה של הנצרות הפרוטסטנטית, כיצד אישיותם חלולה ואין להם אישיות עצמית וכל החשיבה והמעשים שלהם מנותבים לפי היסודות וההטפה למעשים של נצרות זו.

כאשר התנהלות זו הופכה לעקבית ללא יכולת של שליטה עצמית, היא מוגדרת בספרות הפסיכיאטרית כמחלת נפש של כפייתיות. כפייתיות זו של קבוצות אלו גם יוצרת את הצורך לשוות לחיקוי הכפייתי צביון המציג חיקוי זה שהוא כביכול עצמוני, תוך שדרוג התורה לפי יסודות נוצריים אלו, הן כדי לטשטש את מחלת הנפש של עצמן והן כדי לשכנע ולגרוף עוד יהודים לכתות אלו. לכן, כל פעולה או חשיבה המוסווית על-ידי קבוצות אלו כעצמונית, ניתן למצוא את מקורם בנצרות זו ובנושאי דיגלה. נציג לדוגמא את הצורך המיידי של "נאמני הר הבית" ו"מכון המקדש" לבנות את המקדש בהר הבית ואף באלימות, כפי שהדבר הופיע תחילה בדרישתו של תלמידו של ר' א. י.  קוק, הרב  הצבאי-הראשי שלמה גורן (שהיה חבר הכנופיה הבינלאומית האנטישמית "הבונים החופשים", כפי שנראה להלן) ממח"ט הצנחנים מוטה גור, מיד לאחר סיום "מלחמת ששת הימים", לפוצץ את המסגדים בהר הבית. מפקד כח-הסיור של נפת שכם זאב צחור, היה נוכח בשעת המעשה, כששלמה גורן דרש לפוצץ את המסגדים והתקצף על מוטה גור כשהוא סירב לפוצצו. מפקד-הכח כתב על כך ומאוחר יותר פירסמו בעיתונות ("ידיעות אחרונות", 13.6.2012 למניינם, עמ' 32).

הרב שלמה גורן–למי הוא מסמן.

המשכה של תוכנית פיצוץ המסגדים, התבטא בהתארגנות של "המחתרת היהודית" מהציונות-הדתית, לבצע מהלך אלים זה שעלול היה להבעיר את כל המזרח-התיכון.

בשנת תשע"ו פגשתי סטודנט, תלמידו של "הרב" הציוני-הדתי של צפת שמואל אליהו (שמיקם בבן "הרשע" את כל גדולי ישראל שכיוונו את כל החרדים מאז ומעולם, בין ארבעת הבנים, בהגדה של פסח שהוא הוציא לאור) , כאשר על גב חולצת-הטריקו שלו מופיעה תמונת מסגד עומר בהר הבית עם כיפת הזהב שמעליו ולידו הכיתוב – "לפעמים מותר להוריד את הכיפה". כששאלתיו, מדוע שמואל אליהו מחלק חולצות-טריקו אלו לתלמידיו, הרי הוא עובר על השבועה שהשביע אלוקים, שלא להתגרות באומות ורק אלוקים יצוה במועד ביאת-המשיח לבנות את בית-המקדש ואז ירד גם בית המקדש של אש מן השמים. הוא סובב את ידו כמו מאורר וטען –  "עכשיו זה כבר זמן המשיחיות".

מקור כפייתי נוצרי ואלים זה, מקורו הוא בתרבות-האם של מתנחלי הציונות הדתית  – כנופיית הטרור "הלח"י". הם אף הביאו בעיתונם "בשבע" (25.12.08 למניינם) בהערצה את דברי הטירוף של יהושע זטלר – הקמב"ץ של לח"י, שאם זה היה תלוי בו, הוא היה מפוצץ את מסגד עומאר יחד עם הכותל-המערבי ובונה שם את המקדש, תוכנית אשר הוא אכן תיכנן בזמנו. תפיסה פרוטסטנטית זו של הצורך לבנות מיידית את בית המקדש, היתה מעוגנת באידיאולוגיה המלינארית של לח"י והיתה חלום חייו של אברהם שטרן – מייסד הלח"י, כפי שסיפר ההסטוריון של לח"י נחמיה בן-תור (שבועון המתנחלים "בשבע", מוסף אתנחתא, 23.2.12 למניינם). יש לציין שבאזכרה-השנתית של א.שטרן, רוב הנוכחים בה הם אכן מהציונות הדתית כשהם עומדים זקופים בחרדת "קודש" ושרים את ההמנון שחיבר שטרן והם נותנים שמות לילדיהם על-שם הכינוי הטרוריסטי של שטרן –  יאיר. את עצם הצורך-המיידי בהקמת המקדש גם בלא אלימות, הם ינקו מאבות הציונות-הדתית שהשתייכו ל"בונים החופשים", כפי שנראה להלן.

ר' א. י. קוק כותב על הצורך המיידי להקמת המקדש בצורה מפורשת וגלויה לר' חיים הירשנזהאן, אשר היה רב בהובאקען [חברו מישיבת וולוז'ין, חבר התאים-המחתרתיים "נס ציונה" ו"נצח ישראל" שחתרו תחת אושיות הישיבה, תלמידו של "אחד העם" (פרופ. ישראל קלויזנר, "תולדות האגודה נס ציונה בוולוז'ין", מוסד הרב קוק, ירושלים, תשי"ג)].

אמנם, ר' קוק דואג ופוחד שזה לא יצא לפועל כי הרבנים יתנגדו לכך, כי יש איסור לעלות להר הבית, לפחות מדרבנן. לכן מציע ר' א. י. קוק שם במכתבו לר' חיים הירשנזון – ‏‏‏„‏לעניות דעתי יותר היה כבוד הכלל ניכר אם נשתדל שימסרו בידנו בדרך קנין, החצרות הסמוכות להכותל הקדוש פעה"ק, ועל מקומם נבנה ממש סמוך לכותל…וכל אותן התקונים שמציע כת"ר להיות ערוכים לשירה ולזמרת קדש יהי בה…וזה יותמם (= יושלם במדוייק) חזיונו של הרצל. (= ברומן) ב"אלט ניי לאנד", על דבר הטעמפל שיעמד שלא במקום המקדש ממש…כי בית כזה צריך להיות דומה סמוך למקום המקדש, עד יופיע ה' בכבודו…‏‏“‏. כמובן, כדי ש"יותמם חזיונו של הרצל" צריך גם שה"שירה וזמרת הקדש" תגובה באמצעות מיסות נוצריות, שהרי אם בביתו, הרצל הכניס אומנות נוצריות ללמד את ילדיו מיסות אלו, ודאי שבטמפל שלו יהיו מיסות נוצריות אלו "זמרת הקדש" של ר' א. י. קוק וגם עץ אשוח יהיה שם בחג המולד, שהרי הרצל, מלבד המיסות הנוצריות שטרח ללמד את ילדיו, אשר אותם לא מל, הוא גם דאג כי בביתו יהיה עץ אשוח כל חג-מולד עד יומו האחרון, כדברי בנו של הרצל-הנס  (עדות בנו –  "נגוהות מן העבר", פרופ. י. נדבה, ת"א, תשכ"ט, עמ' 69). אם כן, כל שכן לדידו של ר' א.י. קוק לא רק בניית אותו טמפל מהוה את בניית בית המקדש, אלא גם בניית שאר מפעלי הציונות האתאיסטית, הם למעשה בנין בית המקדש השלישי, כפי שציטט אותו ד"ר ברויאר ("המעיין, תשרי תשמ"ו, כ"ו, גליון א') ואושיסקין שהיה מראשי הציונות גם ציטטו בקונגרס הציוני (שם), כאסמכתא להצדקת החורבן הרוחני שחולל הציוניזם בארצנו.

לדידו של ר' א. י. קוק מוכח,  שצריך להיות באותו מקדש (טמפל) הדבוק לכותל גם עץ אשוח, כי אחרת לא "יותמם חזיונו של הרצל", כדבריו.

פעולות אלו בהר הבית, מקורן כמובן גם בשבתאי צבי, אשר רצה לעלות להר הבית ולהקריב שם קרבן, אך גדולי הרבנים מנעוהו מכך [הרב שלמה המבורגר, "משיחי השקר ומתנגדיהם", עמ' 294, מכון מורשת אשכנז, ב"ב, תשמ"ט].
ר' א. י. קוק אכן חושש מתגובת הרבנים וגדולי ישראל, אך כאמור לעיל, תלמידי תלמידיו כבר אינם חוששים מכך ועולים להר הבית במסגרת התפיסה השבתאית המודרנית, כפי שראינו לעיל.

מתוך קובץ בשם "מושבות" ניתן להורדה מעמוד הפייסבוק של הקבוצה-

https://www.facebook.com/groups/299592993721761/