שוב עונת ׳הסתה׳ ושוב ׳ימין׳ מתחסד ומרצה את אליטות השמאל

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

רן ברץ:

אני מבין שחוזרים לעונת ההסתה נגד מבקרי הנשיא, ובשמאל ובימין המתחסד מודאגים מאוד מהסכנה הגדולה שמקימה עלינו אותה נורמה תמוהה הקרויה "חופש הביטוי", שלא רק יוצאת נגד ערכי הדמוקרטיה שדורשים בפירוש להגן על "המגדלורים המוסריים" של השמאל מפני קלגסי הימין, אלא גם בנבזיותה כי רבה מקיימת עוול נורא המניח על כפות המאזניים את חופש הלעג והכעס של השמאל ושל הימין, וגוזרת – רחמו עלינו שמיים! – גזרה שווה ביניהם. היש נורא מזה?
אז אני רק מזכיר שכבר עברנו עונה כזאת ובה ניבאתי שאף אחד לא ינסה לפגוע בריבלין, ואמרו שאני בעצמי מסית ומסוכן, והנה חלף הזמן והפלא ופלא, אף אחד לא ניסה לפגוע בריבלין.
תזת ה"הסתה" של השמאל היא לא יותר מטכניקה של השתקת הימין, שמותר לו לכעוס ולהעליב את הנשיא כמה שבא לו, ובטח לא פחות משמותר לשמאל להעליב ולהסית נגד הימין. אני יודע שלנשיאנו יש אגו בגודל של סמי-טריילר, שמגובה בעשיה מרובת שנים של קורקינט מפונצ'ר, ולכן נורא כואב לו כשחושפים את קטנותו. אבל לא נורא, הוא ימצא את העוז להתגבר, בזכות עודפי האומץ שנשארו לו אחרי החלטתו הפחדנית שלא לחון חייל שהמערכת הקריבה כדי לזכות את עצמה. כי ריבלין מוכן להילחם בקהל הרחב, שבו ובדעתו הוא מזלזל, אבל לא במוסדות ואליטות השמאל, שמהם הוא רועד כעלה נידף. הוא לא נשיא של הסטייט, אלא של הדיפ-סטייט, וזאת התוצאה.
אני כאן גם כדי להזכיר שבעבר חננו את רוצחי קסטנר ואת מפקדי כפר קאסם ואת אנשי קו 300, פרשיות הרבה יותר חמורות גם לדעת אלו שלא ממש מכירים את תיק אזריה ומאמינים בבורות מרושעת שהיה צריך להרשיע אותו. חננו אותם אנשי שמאל, כמו יצחק בן צבי (במעורבות בן גוריון) וחיים הרצוג, שהיו הרבה יותר "מגדלורים מוסריים" מתחליפיהם הזולים היום, והיו בוודאי עשרות מונים יותר אותנטיים ממה שהימין המתחסד יצליח להתחפש אליו גם בעוד אלף שנות ניסיון לתשאת חן ולרצות את אליטות השמאל. מה אומר, געגועיי.

עירית לינור:

איך שראיתי את הכותרות על ההסתה נגד ריבלין, נערכתי להשמעת פחחחחח חגיגית.
מה הסתה? איפה הסתה? אה, פרסמו בפייסבוק תמונת פוטושופ שלו עם כאפיה, שהדהדה את תמונת רבין בכאפיה (פוטושופ של סוכן שב"כ), תמונה שכידוע שהביאה באופן ישיר לרצח רבין. וגם קיללו אותו פה ושם – תופעה נדירה כמו שלג בתל אביב.
כמובן, תמונות עם כאפיה הן הסתה, לעומת קריאות "שרון רוצח" שהן חופש ביטוי, ותמונה של נתניהו בחבל תליה בבית ספר בצלאל, שהיא חופש האמנות, וציפי לבני שמתכננת להוריד את הזבל שהוא נתניהו שזה חופש הסאטירה, ואיילת שקד, מסכנה – אפילו כאפייה לא קיבלה, אלא צוירה בעירום (מדומיין) בתערוכה בבית הספר לאופנה שנקר, בשם חופש הביגוד.
בנוסף לפחחחחח התכוונתי לציין, לתועלת הציבור, שפייסבוק הוא מקום שבו מדברים לעתים לא יפה, ואפילו שקלתי להטריח את עצמי ולהזכיר שחופש ביטוי נועד במיוחד לביטויים לא יפים, ואף להשקיע את שארית כוחותי בלהגיד שלא כל דבר הוא "הסתה".
אבל אז אמרתי לעצמי: יא סתומה, למה לפטור בנשיפה מתנשאת את ההתרגשות השקרית, המדומיינת הזאת, אם את יכולה למנף אותה לתועלתך האישית?
שהרי לפני כמה ימים התבשרתי ששוב נכנסתי לרשימת "ליידי גלובס" של הנשים שהכי זוכות למה שנקרא "שיח פוגעני" ברשת, וגם ביקשו ממני לתת תגובה. זה היה כל כך שטותי בעיני – שהרי אני יודעת שיש אנשים שמקללים בפייסבוק כשם שאני יודעת שיש אבק במדף העליון של ארון הספרים שלי, ושני הדברים מאיימים עלי באותה המידה – אז התעצלתי ולא כתבתי. אבל לאור ההלם, החרדה, הזעזוע (כולם אותנטיים כמו פוליאסטר) אמרתי: הידד! בואי תגזרי קצת הון חברתי ותתבכייני איזה סדום ועמורה נהיינו, ואיך זה שאנשים מקללים אותך בהיכל הקדוש שנקרא פייסבוק, ותסובבי את הסכין האירונית המושחזת שלך כדי לספר שבשנה שעברה זכיתי ל-3000 שיחים פוגעניים. השנה קצת פחות. חלק מימנים (מסיתים) חלק משמאלנים (חופש ביטוי) וחלק – לא מזוהים (נו, לא יפה. תזדהו, שאדע את מי להאשים בהסתה).
אבל בסוף יצר הפחחחחחחחח גבר עלי והחלטתי להגיד גם פחחחח וגם יאללה יאללה, ובעיקר ש"שיח פוגעני" נשמע כמו שם של צמח לא יפה במיוחד שצומח בשיפולי רמת חובב, ואין בו שום דמיון לסחלב ההסתה שצומח בעמק ההיסטריה למרגלות הר צביעות.