תורת הקוואנטים של חז"ל
כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…
יחסה של התורה ל"חוכמות" שנוצרו בלעדית על ידי המוח האנושי, שרובן ככולן מקורן בתפיסות דתיות-אליליות
מסקנות פיזיקת הקוונטים, כמעט מתלכדות עם מה שהורו לנו חז"ל.
לגבי התהוות היקום ומספר שנותיו, פיזיקת הקוונטים הפריכה "ידע" זה של המדע הקוסמולוגי.
פרופ. ליב לנדאו מגדולי המדע בכל תחומי מדעי הטבע לגלג בזמנו וקבע – ,,קוסמולוגים טועים לעתים קרובות אבל לעולם אין להם ספיקות". הקוסמולוגיה, כידוע, עברה מתפיסה תדמיתית של התהוות היקום על פי אריסטו, שהעולם מעולם לא נברא והוא קדמון להשערה של אפלטון שהעולם נברא מ"עצם" קדמון – "נקודה סינגולרית" – "המפץ הגדול". אונקלוס הגר אמר לדודו הקיסר [שמות רבה (ל. יב)] – ,,… קטן שבכולם יודע מה שאין האומות יודעין, קטן שבהם יודע מה נברא ביום ראשון ומה נברא ביום שני ושלישי".
הרמב"ן כתב על כך ("דרשת תורת ה' תמימה", עם פירוש "בית היין", עמ' סג, תשס"ט) – ,,הנה אמר בפרוש שאין חכמי הגויים, והם הפילוסופים, שהוא בימי הפילוסופים היה, מיד אחרי אריסטו, כולם אינם יודעים ביצירה מה שידע קטן שבישראל… כשהם מבלים ימיהם בחכמת ההגיון… ויולדו להם ספקות ומחלוקות אפילו לפי דעתם, עד כי ראשם הידוע (= אריסטו) לא יוכל להביא ראיה אם העולם קדמון או מחודש ובחר ברצונו בקדמות, כאשר ספר הרב (= הרמב"ם) בספר ה"מורה" (ב, טו ואילך) בראיות מדבריו". בהקשר לכך, הרמב"ן מביא בהמשך דבריו (שם, עמ' ע') את שאלת הפילוסוף האפלטוני, ששאל את רבן גמליאל לגבי בריאת העולם, בחושבו שהעולם נברא מעצם קדמון ולא יש-מאין [ב"ר (א, ט)].
לגבי חוסר היכולת של המדע לנבא במדויק את "התנהגות" החומר והתופעות על ידי ניסוי, הורו לנו חז"ל [מס' נדה (ל:)] שגם הגדולים ביותר במדע היווני באלכסנדריה היו יכולים רק לגשש באפלה ובמעורפל, לגבי ניבוי תופעות והגדירום כשוטים – "אין מביאין ראיה מן השוטים", כמו השוטים התופסים את פרטי המציאות בצורה שויונית ומטושטשת וכן הגדיר מרן החזו"א את מחקרי המדע ואפילו ברפואה, שחוקרי הרפואה דומים לאדם עיוור המגשש באפילה ומנסה רק לדמיין את מה שהוא חווה תוך כדי מישוש הקיר ושרופא גדול יודע מעט ורופא קטן לא יודע כלום. חז"ל הורו לנו ברוח קודשם (חולין נז:) שאפילו תנא גדול כרבי שמעון בן חלפתא, אם הוא ינטוש את הבנת הטבע על פי השכל האלוקי הגלום בתורה ויבצע ניסוי אמפירי באמצעות התנסות ישירה (כדי לדעת האם לנמלים יש מלך וקצין) כדי לגלות תופעת טבע, זאת לא תהיה הוכחה אלא רק הבנה מטושטשת של שוטה, על פי הדברים ממסכת נידה שהובאו לעיל.
לכן, המחקרים המתבצעים מחוץ למסגרת הידע האלוקי ביהדות נקראו "חוכמות חיצוניות", היינו, לא ממש חוכמה, אלא רק חיצוני לחוכמת האמת. "חיצוניות" ו"חיצונים" מופיעים במקורותינו, ככינויים ליסודות וכוחות הטומאה.
כידוע, הס"מ, שרו של עשו, הוא שנאבק עם יעקב אבינו עד עלות השחר והוא אבי אבות הטומאה. לכן, החוכמות החיצוניות מקורן מעשו וצאצאיו, היינו, צפו בן אליפז בן עשו שהגיע ליון ואיטליה, שהיו אז מאוחדות והוא היה המלך הראשון שם (מדרש "ילמדנו", הובא ב"בתי מדרשות", קס), כאשר הוא ומשפחתו לימדו חוכמות אלו את היוונים והרומים, כפי שכותב על כך בארוכה דון יצחק אברבנאל במספר מקומות בפירושו על התנ"ך [כגון, בראשית (י,א), עמ'(קעא.), ישעיה (לה, י)]. הרמח"ל כתב(ב"אדיר במרום", עמ' רלו) – ,,הדברים האלה (החוכמה האמיתית הפנימית) אי אפשר לחכמי התולדה (חכמי הטבע) ועל דברים אלה אמר רשב"י ("זהר", ויקרא י'), שהם לא נמסרו ל"מודדי גבולות", כי הם אינם אלא דרכי החיצוניות ובפנימיות שהוא העיקר אינם יודעים כלל".
כך גם כתב המהר"ל ("באר הגולה", הבאר הששי) שאף החוכמה החיצונית – אסטרונומיה, גם אם תצפיותיה היו מדויקות, הרי שחישובים אלו אינם נקראים חוכמה. המהר"ל מבאר שחוכמה נחשבת רק ההבנה למה המרחקים בין הכוכבים ומסלוליהם הם כפי שנראים וכדי לדעת זאת, הוא כותב שניתן להגיע לכך רק באמצעות "סוד העיבור". גם כדי להכין לוח זמנים של מולדות הירח לכל השנים הבאות בצורה מדויקת ולנבא את המולדות בצורה מדויקת, כפי שערך אותם הלל השני נכדו של רבי יהודה הנשיא, אי אפשר לעשות זאת באמצעות המדע שהוא רק תדמיתי אלא רק על ידי "סוד העיבור" [רש"י, מסכת ביצה (ד:)]. לכן, מה שמובא שהודו חכמי ישראל לקביעות האסטרונומיות של חכמי אומות העולם [מסכת פסחים (צד:)] וכפי שהובא שם "נראים דבריהם", כבר ביארו במקורותינו, שמדובר רק לפי שיטתם ותפיסתם החיצונית של אותם אסטרונומים ולכן נוסחה שם גם הראייה נגדם במלים "תשובה לדבריהם", היינו, לשיטתם.
גם לפי תפיסתם החיצונית הנ"ל, מראים לנו חז"ל [מסכת בכורות (ח:)] שריב"ח ניצח את זקני אתונה בויכוח לגבי הבנת ותיאור המציאות והגר"א מבאר את עומק תשובותיו של ריב"ח לזקני אתונה. ריב"ח הראה להם שאין כל אמינות בידע האמפירי של גדולי המדע שלהם שנרכש על ידי ניסויים מעבדתיים, גם אם הם מגובים על ידי מנגנוני בקרה המדוקדקים ביותר, כשם שחז"ל אמרו במסכת נידה שכל הידע האמפירי שלהם הוא מטושטש ושגוי והגדירום כשוטים. לכן, כדי לומר שיש להם חוכמה שלפחות מתקרבת לאמת צריך לכך אמונה, כמובא בזהר [ח"ב (רלז.)] – ,,פרה אדומה תמימה – זו יוון, שיש להם קורבא לאורחא דמהימנותא".
לחוכמה כזו שמתקרבת לאמת, אף על פי שהיא נוצרה על ידי מדענים, אכן צריך לכך אמונה ולכן נאמר "חכמה בגויים תאמין", שאי-אפשר לראות עומק חוכמה זו בעיניים, מה שאין כן בשאר המדעים שאנו מכירים ושהם מוחשיים, אך כדי שלא נטעה לחשוב שחוכמה זו אפילו רק נושקת לחוכמת האמת – תורה, לכך נאמר "תורה בגויים אל תאמין".
אין אנו מכירים סוג חוכמה זו בזמננו, אם כן על איזו חוכמה יוונית מדובר, שהיא מתקרבת לדרך האמת ? על כך עונה אחד מגדולי הראשונים והמקובל האלוקי המהר"ם רקנטי בפירושו לספר בראשית [עם פירוש "לבוש אבן יקרה" על הרקנטי (רעט:), הוצ' זכרון אהרן, תש"ס] שמדובר רק על חוכמה שהיתה עד תקופתו של אריסטו. מאז שאריסטו ביסס את המדע כמרד נגד מורו אפלטון רק על "כאילו"-מחקר חושי, לפחות בתור שפה ולא חוכמה אמיתית, אין יותר מחוץ למקורות היהדות שום חוכמה ומדע אמיתי, אלא רק תפיסות תדמיתיות וחיצוניות לחכמת אמת.
הגר"א כידוע ידע את כל מעשה בראשית על כל חוכמותיה, בין השאר על פי מגידים מן השמים. כאשר הוא רצה לעצור את שטף מחשבתו בלימודי הקודש בהיכנסו ל"בית המים", רק אז עסק בחוכמות החיצוניות, כפי שכתב הגדול בדורו, מבית מדרשו של הגר"א והגדול מבין תלמידי הגר"ח מוולוז'ין (גדול תלמידי הגר"א) – רבי אליהו ראגולער (שו"ת "יד אליהו", ח"א, פסקים, סי' כה, ורשה, תר"ס).
הרמב"ם, כידוע, פסק בהל' מלכים, שגויים (דוגמת אריסטו) שאינם מקיימים ז' מצוות בני נח, אינם נחשבים "חכמי אומות העולם" וממילא אין לברך עליהם "שנתן מחוכמתו לבשר ודם" ולכן כתב הרמב"ם על אריסטו [מו"נ (ב' כב)] – ,,שכל מה שאמרו אריסטו בכל הנמצא אשר מתחת גלגל הירח עד מרכז הארץ היא אמת בלי ספק“.
הרמב"ם אינו מייחס לאריסטו חכמה ומצמצם את ידיעתו האמיתית רק לגבי החישוב והידע האסטרונומי (ובכך מדובר בפרק כב) בסביבות כדור הארץ, ממרכז הארץ ועד הירח ולא עד בכלל, אך אינו מייחס לו ידע אמיתי לגבי המהות הנמצאת בטווח זה, שהרי אריסטו עצמו כתב [ DE ANIMA, ספר ראשון, פרק ח] על החושך שאנו חווים במחצית חיינו, ש"יש אומרים", מהי הגדרתו באופן מעורפל, אך הוא עצמו אינו יודע מהו.
כמו שיש "ירידת הדורות" בהבנת התורה ובכוחות הנפש והגוף של האדם [מס' חולין (פד.), רש"י], באותו יחס קיימת נפילה תהומית בהבנת החוכמות החיצוניות אצל חכמי אומות העולם (בניגוד לשטיפת המוח המתמשכת לגבי "הקידמה" של המדע המודרני), כפי שאמר ריב"ח [מס' חגיגה (ה:)] בסוף ימי בית שני, שכאשר "אבדה עצה מבנים" (מחכמי ישראל), כבר אז "נסרחה חכמתם" של חכמי האמות וכבר אינה חכמה [ירמיה (מט, ז)], קל וחומר וכל שכן שבימינו אין כלל חכמה בגויים, אלא נרטיבים (סיפורים), כפי שהמדע נחשב באקדמיה.
חז"ל זלזלו ברמת האומנויות של המרכז המדעי והיוקרתי ביותר בעולם דאז באלכסנדריה [מסכת יומא (לח.)] והוכיחו שם שכל האומנויות שנדרשו לבצען בבית המקדש, אומני מרכז זה לא הצליחו לבצע, כגון: פיטום-הקטורת, לחם-הפנים וכו'.
פרופ. שאול ליברמן מוכיח בספרו "יוונים ויוונות", שחז"ל משתמשים במקורות התורה שבעל-פה במלים יווניות שנפוצו במרחב ההלניסטי, כדי להורות לנו באלו מלים מותר להשתמש כברירת-מחדל ובאלו מלים אסור להשתמש, כדי לא לדרדר את רמתנו הרוחנית לרמה הפרימיטיבית של המדע. הם מציגים מלים יווניות שיש להן רק משמעות טכנית ולא משמעות מדעית וגם כאשר הם מציגים ומשתמשים במלים בעלות מובן דו-משמעי (טכני ומדעי) הם מסרסים את הגיית המלה.
יש לציין, שאחרי שנעלם מאתנו סוד העיבור, נאלצו חכמי ישראל להשתמש באסטרונומיה היוונית, כפי שכתב הרמב"ם, אך חכמי ישראל שיכללו חוכמה זו (כגון, הרמב"ם, הרלב"ג והחזו"א).
המדע המודרני בנוי על יסודות הנצרות הפרוטסטנטית וספוג בכל תובנותיה. לכן, כיום כל אחד יכול להבין את משמעות דברי ה"זהר" [ח"ב (קכד)] – ,,"ושם אלהים אחרים לא תזכירו, לא ישמע על פיך" [שמות (כג, יג)], מכאן שלא יעסוק אדם בספרים אחרים זולת ספר התורה" וכן [שם, ח"א (ק.)] – ,,אית לכו לאתרחקא מאינון ספרין“.
המשכו המתעצם של המאבק: ,,וישאל יעקב ויאמר הגידה נא שמך. ויאמר [= השטן, יצר הרע, שרו של עשו-אדום (חז"ל) והנצרות האוונגליסטית (ספר הקבלה "קרניים")] למה זה תשאל לשמי" [בראשית (לב, כט)]. מרן רבי י.ל. חסמן ביאר בספרו ["אור יהל", ח"ג, עמ' סג, מהדו' ד, תשל"ג] – ,,…שאומנם זהו-שמי "למה זה תשאל לשמי", כלומר: הלא כל שם מורה על מהות נושא השם וזאת היתה תשובת שרו של עשו… היינו, שלא תחקור ולא תבדוק אחריו, שכל כוחו אינו אלא בסמיות עיניים ודמיונות". הדמיונות, מגוונים ורק נראים שונים זה מזה – שויון ופלורליזם באופן גורף, חרות, שבתאות, דתי-בלב, מדע מודרני, תרבות מערבית, טכנולוגיה, רפורמה, השכלה, ציונות עם דת ובלעדיה וכו' וכו', אך מקור ההשתלשלות של כולם הינו בדמיון שווא אחיד – נצרות האוונגליון הפרוטסטנטית (משרו של עשו), שנולדה במוחו המדומיין והקודח של נזיר נוצרי, פרימיטיבי, אנטישמי וחולה נפש מסוף ימי הביניים – מרטין לותר.
אכן, לא בכדי, עשיו (במילואו) = באותיות מתחלפות: ישוע (יש"ו), שבו התגלגלה נשמת עשו [(אברבנאל, ישעיה (לה, י)].
מהיסוד הנוצרי המדעי הראשי הנ"ל הקובע שהמוח והשכל האנושי יכולים להבין ולתאר בצורה לוגית את המציאות, נגזרים שאר היסודות הדתיים של המדע הנוצרי המודרני, כי אם מניחים שהמוח יכול לייצר מבני ידע ברמה לוגית, רק אז ניתן לייצר עוד יסודות שמקורם במוח ולטעון שהם נכונים ברמה הלוגית, אך כאמור יסוד מרכזי ובסיסי זה הופרך על ידי תאוריית הקוונטים.