המיסטריות של האש מול המים ודרך האמצע של התלמוד הירושלמי

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

 להלן תיאור מעמיק בכמה רבדים, מדעי (יחסית למאה ה19), מטאפיזי, פוליטי, ותרבותי של רעיון מאבק המיסטריות בין האש למים. שניי ענפים אלה של המיסטריות נמצאים במאבק קוטבי ומגלמים בתוכם, מה שכל אחד רואה מנק' מבטו, מאבק גנוסטי נצחי בין שתיי רשויות הנלחמות על נשמת העולם. בסוף המאמר, נקבל תגובה הולמת למדי של התלמוד הירושלמי לאותו מאבק שנמשך עידנים ואשר מגלם בתוכו בין היתר גם בילבול, היפוכי יוצרות ומבוך של עשן ומראות.

“ארבעת האלמנטים של הקדמונים הם ארבעת הכוחות של המגנט האוניברסלי, המיוצגים בצורת הצלב הסובב ללא הרף סביב מרכזו…המילה היוצרת (המילה האבודה) קוראת ממרכז הצלב בבכי “נשלם”. [1]

בפרופורציה המדוייקת של ארבעת הצורות האלמנטריות ,זה היכן שעלינו (חניכי המסדרים החשאיים) לחפש את התרופה האוניברסלית של הגופים…המצב המגנטי והקוטביות של הגופים השמיימים נוצר כתוצאה מהגרביטציה המאוזנת סביב השמשות, שהם המאגר המצוי של האלקטרו-מגנטיזם שלהם. הויברציה של “תמצית העיקר” בקרבת מאגרים מצויים מתממשת בעזרת אור, והקוטביות של האור מתגלה לנו בעזרת צבע. לבן הוא צבעו של “תמצית העיקר”; צבע זה נדחס כלפי הקוטב השלילי ככחול ומתקבע בשחור.

לכן חיים צנטריפוגלים מתקדמים תמיד מהשחור לאדום, ועוברים דרך הלבן. והחיים הצנטריפטלים חוזרים מאדום לשחור דרך אותו המסלול.[2][3][5]ארבעת המגשרים או גוונים מעורבים, יוצרים בעזרת שלוש הצבעים העיקריים את מה שנקרא שבעת הצבעים של הפריזמה [4] והספקטרום הסולארי.

שבעת הצבעים הללו יוצרים שבע אטמוספירות או שבעה אזורים זוהרים סביב כל שמש, והכוכב השולט בכל אזור מתמגנט בצורה הדומה לצבע האטמוספירה שלו. במעמקי כדוה”א, מתכות נוצרות כמו הכוכבים בשמיים, בעזרת השפעות מסויימות של אור רדום אשר מתפרק כאשר הוא חוצה אזורים מסויימים.

לקחת חזקה על סובייקט אשר בו האור המתכתי שרוי בתרדמת, לפני שהוא מתעצב אל תכליתו -ולדחוק אותו אל עבר הקוטב החיובי הקיצוני- כלומר, האדום החי- בעזרתו של אש הנובעת מהאור עצמו, זהו הסוד בכללותו של עבודת המופת. זה יהיה מובן שהאור החיובי הזה בדרגות הקיצוניות של דחיסותו הוא החיים עצמם במצבם המיוצב, המשמש כממיס האוניברסלי וכתרופה לכל הממלכות והטבע…”

—Magic its history rites and rituals, By Eliphas Levi עמודים 364-5.

 

[1] “נשלם” /”It is done” הוא מה שנאמר לאחר שישו מת על הצלב, בדומה למה שמתאר לוי. ראו את הקטע הבא מדקה 7:30, לאחר מותו (נצלב, ומפיץ אור) של ניאו/איחוד שלו עם סמית’, הרובוט הגדול אומר “נשלם”.

[youtube_sc url="hIrDiiGc4IE"]

 [2]  כוח צנטריפטלי וצנטריפוגלי הם שניי כוחות הקשורים בגוף הנע בתנועה מעגלית. הכוח הצנטריפטלי הוא הכוח הגורם לגוף לנוע בתנועה מעגלית המכוון כלפיי המרכז, בעוד הכוח הצנטריפוגלי הוא הכוח המושך את הגוף החוצה מהמרכז בתנועה מעגלית. הכוח הצנטריפוגלי נוצר מתוך אנרציה שהוזכרה לעיל, שהוא עיקרון ההתמדה הגורס כי כל עוד לא נוצרת השפעה או מופעל כוח נוסף על הגוף שנמצא במצב מסויים, הוא נוטה להשאר באותו מצב בו הוא נמצא (התמד). 

[3] שימו לב ללהבה שבראשו של Hades/הדס דמות הרשע בסרט “הרקולס” של דיסני. הלהבה תמיד כחולה וברגע שהוא לא מרוסן מיד הופכת לאדום.

[youtube_sc url="TGbVcF7HLCo"]

 

[4]הפריזמה היא הפרמדה שדרכה קרן אור נשברת לכל הגוונים שלה בדומה לקשת בענן:

 

[5]בספר “הדוקטרינה הסודית” של מאדם בלבטסקי, כרך II עמוד 245-6 , אנו מוצאים מידע משלים לגבי סוג התנועות דנן:

“[ציטוט של בלבטסקי ממקור חיצוני] ‘שטן, או לוציפר, מייצגים את האקטיבי…ה’אנרגיה הצנטריפוגלית של היקום’ במובן הקוסמי. הוא אש,אור, מאבק, מאמץ, מחשבה, תודעה, קידמה,ציבליזציה, חירות, עצמאות. באותה העת הוא גם כאב…באופן הולם הוא מבולבל שוב ושוב בידי האנרציה הנצחית של אנרגיה פאסיבית של הקוסמוס- ה”אהיה” הקשוח [0]…באופן הולם הוא הושלך לים היוקד/אש, כיוון שזה הוא השמש…מעיין החיים במערכת השמש שלנו, היכן שהם מטוהרים…השמש, כמקור העקרון האקטיבי של כדוה”א שלנו, הוא בוא זמנית הבית והמקור של השטן הגשמי…’

הקור ידוע כבעל אפקט צנטריפטלי ’תחת השפעת הקור הכל מתכווץ…תחתיו החיים שרויים בתרדמת המחשבה מתקרשת והאש נכבת. שטן הוא אלמוות בתוך ים האש שלו-זה רק בתוך ה’ניפלהיים‘ (הגיהנום הקפוא של המיתולוגיה הנורדית) של ה”אהיה” שהוא אינו יכול להתקיים [1]. אך עבור כל החיים שיש בסוג קיום האלמוות בניפלהיים, קיום זה חייב להיות חסר כאב ושלוו, כיוון שהוא לא מודע ופאסיבי[2]. בממלכת יהוה…אין סבל, מלחמה,נישואים…,שינוי, שום תודעה אינדיבידואלית[3]. זה…ממלכת השלום וההתמסרות הנאמנה כפי שזה של רב-המורדים הוא של מלחמה ומהפכה…זה למעשה מה שהתאוסופים מכנים נירוונה, אך תאוסופיה מלמדת שהניתוק מהמקור הראשוני משארע, האיחוד יכול להתבצע על ידי רצון-מאמץ-שהוא שטני…’

הוא שטני מנקודת מבט של אורתודקסיה רומאית (קתוליות), כיוון שהוא חב לאבטיפוס אשר הפך עם הזמן לשטן של הנצרות-למלאכים הראשיים,דיהאן קוהאן, שסרבו ליצור, כי רצו שהאדם יהפוך ליוצר של עצמו ואלוהים אלמוות, שהאדם יוכל להגיע לנירוונה ולגן העדן של השלום האלוהי השמיימי.”

[0] בדומה לשם "אהיה אשר אהיה" של אלוהי התורה.

[1] זוכרים את הסרט מועדון קרב? בתחילת הסרט הדמות הראשית אינה מסוגלת לישון מקובעת בחיי היום יום השיגרתיים החומריים שלה, ומתקשה להרגיש ולעורר בעצמו רגש, ובשביל זה הולך לטיפולים קבוצתיים של חולים סופניים כאשר באחד המפגשים מבקשים ממנו לעשות דמיון מודרך ולהכנס פנימה לתודעה שלו שנראת כך:

(מעבר לכך כמובן שיש תעמולה לפרקטיקות ניו אייג' המציפים את העולם המערבי בימינו)

[youtube_sc url="boj75h3urLU"] 

 

מה שמשחרר אותו בסרט הוא טיילר דרדן, מי שמכניס בו את מועדון הקרב, המאבק, הכאב, המאמץ, המהפכנות, החיים, כל אותם תכונות המיוחסות לשטן בשביל לקדם אותו אל עבר הגאולה ותיקון. שימו לב לקטע הבא המהווה פרומו לסרט “מועדון קרב” ראו כמה קרוב הוא לתיאור הנ”ל של הכוח הצנטריפוגלי:

[youtube_sc url="O1qBhAG3TfM"]

 

[1]ואם נחזור לדוגמא של המאטריקס, אותו עולם של “אהיה” הוא בדומה לזה של הארכיטקט בתיאורו. יתרה מזאת הסצנה המפורסמת של הכדור הכחול או האדום, הכחול משאיר במטריקס הקפוא של העולם הזה המנוהל על ידי הדמיורגוס הארכיטקט (י-הוה), הכדור האדום מוציא לחופשי. אחד התוכנות הראשונות שם את ניאו ומורפיאוס ברחוב ומורפיאוס מסביר לניאו את בסיס התורה האנרכיסטית, כיצד כולם תלויים במערכת ובמצב זה הם כולם אוייבים שלהם שיצאו לחופשי מהמטריקס. גם מועדון קרב מלמד את הפילוסופיה האנרכיסטית כנראה למעלה. רוב הצעירים אינם מודעים לכך שהם מובלים באף שלהם ללכת לכיוונים הללו ובטוחים שהם מורדים במערכת המתכנתת אותם, ממש כמו אופי/אישיות המורדים ב”עולם חדש מופלא” שהוא חלק הכרחי עבור תפקוד המערכת על פי המפקחים. הדוגמאות הללו הם לא עניין פעוט אלו שתיים מחמשת הסרטים המשפעים ביותר של העשור הקודם (על אף שיצא לפני).

[2] אליפז לוי מרחיב על עניין הקיפאון בספר key of mysteries עמ’ 175 באומרו “הגיהנום הוא אש בתרדמת; זה חיים ללא פעילות וללא קידמה; זה גופרית בסטגנציה; ‘stagnum ignis et sulphuris’ “. אליפז לוי מייצג את נקודת המבט של ההיררכיה הקתולית של המסטריות, לכן משתמש במינוח גיהנום, אך הרעיון הוא אותו רעיון, וזה שהרוע מייצג קיפאון.

[3] פסקה זאת בעיקרה היא ציטוט אשר עם המשפט המודגש בלבטסקי מעירה שהיא אינה מסכימה כיוון שלטענתה משווים את יהוה לפרה-בראהמה האל העליון של ההודים ברמת התודעה, אך היא מבארת זאת בפסקא הבאה מיד לאחר הציטוט.

אז מה יש לנו… מדובר על הכוח הצינטריפוגלי הנע משחור לאדום שמסמל את המאבק של לוציפר ממעוז השמש לשחרר את האדם ולהופכו לאלוהים בפני עצמו. התהליך האלכימי שעובר החניך כפי שמתואר למעלה הוא לפי שלושה שלבים העוברים משחור בשלב הניגרדו, דרך הלבן בשלב האלבדו, ועד לאדום שלב האייוזיס (ידוע גם כרובדו), ממש כפי שאליפז לוי תיאר, וזה באמת התהליך האלכימי הידוע.

אפשר להמשיך ולמצוא עוד העמקה בנושא בספר ההמשך של אליפז לוי לספר שצויין קודם, “The Key of the Mysteries” 147:

“כל הפלאים הללו נעשים על ידי מניע יחיד אשר העיבריים קראו לו ‘אוד’…אשר אנו מכנים , האור האסטראלי, אשר מר. דמרוויל קורא השטן…ואשר האלכימאים העתיקים קראו אזוט’. זה יסוד הכרחי המגלם עצמו כתופעות של חום, אור, חשמל, ומגנטיות, אשר ממגנט…את כל היצורים החיים.

במניע זה אפילו מתגלמים ההוכחות של התורה הקבלית בהקשר לאיזון ותנועה על ידי קוטביות כפולה. כאשר קוטב אחד מושך השני דוחה, אחד יוצר חום השני קור, אחד נותן אור ירקרק כחלחל , השני צהוב אדמדם.”

 

בעמ’ 141 מצהיר לוי ש”האלכימיה היא הבת של הקבלה” ובעמ’ 140 ש”האלכימיה לוותה מהקבלה את כל הסמלים הללו” בהתייחס להמרת המתכות. כדי לחדד את העניין של הלוואת הסמלים לוי אומר בספר הנ”ל עמ’ 157 “האש הסודית של אשפי האלכימיה היית, כאמור, חשמל…”. זה עקרון עליו הוא חוזר הרבה, ואם הוא טוען לקשר החזק לקבלה, אזי באומרו חשמל הוא אינו מתכוון לחשמל הידוע לנו. כדי להבין את הקשר לקבלה ניתן כהעשרה את הקטע הבא:

“מעשה בתינוק אחד שהיה קורא בבית רבו בספר יחזקאל, והיה מבין בחשמל, ויצאה אש מחשמל ושרפתו, וביקשו לגנוז ספר יחזקאל.”

—תלמוד בבלי, מסכת חגיגה דף יג ע”ב.

סיפור המרכבה בספר יחזקאל כאמור הוא תמה מרכזית בעולם הקבלה ו”מעשה מרכבה”. והמילה חשמל נכתבה בו הרבה לפני ההגדרה המודרנית, שככל הנאה אין לה ממש קשר ממשי למילה במקור.

בעוד במרוצת השנים המיסטריות ייצגה את הצד השמאלי של הקור והקיפאון בכנסייה הנוצרית שערכיה הנשיים של הכלה (לחי השנייה), צניעות, חמלה וכו' היו מחסום ל"אור האסטרלי"- כוח הרצון הפנימי המתפרץ (הרצון לעוצמה יש יגידו), מנגד אחוות המיסטריות מצבו עצמם בעמוד הקוטבי לכנסייה בעמוד הזכרי של האש וה"קידמה" כביכול. אנו יכולים למצוא בתלמוד הירושלמי תשובה הולמת למיסטריות שניסו לצייר את הכוחות העולם כמאבק בין שתיי ראשויות, כאשר כל אחת הציעה נתיב שבמתכונתו הקיצונית למים יוצר נזירות בקיפאון (מסדרי הנזירים הקתוליים ההנוקשים כגון אופוס דאי) ומנגד לכך בצד השני עלול ליצור ניהליזם קיצוני אנארכי (פראנקיזם, קבוצות קצה בבנייה החופשית כמו אלה של אליסטר קראולי, וכו') :

 

מסכת חגיגה פרק ב

דף ט, א פרק ב הלכה א גמרא

  ומסכים ר' חייה בשם ר"י תלמיד וותיק היה לו לרבי ודרש פרק אחד במעשה המרכבה ולא הסכימה דעתו של רבי ולקה בשחין התורה הזו דומה לשני שבילים אחד של אור ואחד של שלג היטה בזה מת באור היטה בזו מת בשלג מה יעשה יהלך באמצע 

 

 כתבה יותר מעמיקה בזרם פילוסופיית המים המתארת את המאבק הנ"ל