פראנק זאפה על ההיפים כהנדסה חברתית, שמרנות, למה קפיטליזם, ועוד

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

פראנק זאפה הוא אחד האמנים המעניינים ביותר שנתקלנו בהם, יש לו הרבה ידע בנוגע להנדסה החברתית בארה"ב ודעותיו השנויות במחלוקת מעוררים מחשבה. אחת הסיבות שכנראה היה לו מקור ידע ישיר להנדסה החברתית שעושים בארה"ב היא העובדה שאביו, פרנסיס זאפה, עבד בארסנל אדג'ווד ללוחמה כימית אשר לימים נקשר כחלק מהאופרציה של הCIA לפיתוח שיטות שליטת תודעה המונית (פרוייקט MK-Ultra). מבחינתו של זאפה, כל תרבות-הנגד של ההיפים היית תוצר מחושב של הנדסה חברתית, ובכלל הדעות שלו מעניינות כיוון שהם לא עולות בקנה אחד עם הממסד הפרוגרסיבי של הבידור (שם כל מי שלא חושב כמו העדר, מנודה ונרדף על ידי התשקורת, כפי שזאפה חווה בעצמו).

יתרה מזאת זאפה גם דיבר בזכות השמרנות והקפיטליזם שנתפסים כטאבו בתרבות הנגד אשר שורשיה באותה תנועת היפים. לא אם הכל אנו מסכימים איתו, אך אנו מביאים את דבריו, כאחד שמדבר מתוך התעשייה, המגיע מרקע מעניין, וחושבים שהראיון הבא שנביא לכם ,אשר תורגם על ידי צוות האתר, הרווי בהומור ובסגנונו המשובח של זאפה, נותן מקום טוב לחשוב על הרבה דברים הנתפסים כמובן מאליו בנוגע לתרבות והחברה בה אנו חיים.

 

(הערה: כתבות הבאות שיגיעו בהמשך יתמקדו בהנדסה החברתית הגדולה במאה ה20 שנקראת "ילדי הפרחים").

להלן הראיון שערך לארי רוגאק ב8 למאי 1980 עם פראנק זאפה:

לארי רוגק: האם ג'ין פרידמן [היחצ"ן של זאפה] אמר לך מה נתן לי את הרעיון לעשות את הראיון הזה?

פראנק זאפה: לא.

ל.ר: אני סטוטנד למשפטים. ישבתי בשיעור על תאגידים ודיברנו על האחריות של התאגידים ואיך שהדירקטוריון מתחמק מכמות אדירה של גניבות בגלל שבתי המשפט נותנים להם לטאטא מתחת לשטיח את כל העסקאות שלהם. הפרופסור שלי אמר: " יש איזה גיטריסט רוק אחד, אני חושב שללהקה שלו קוראים Mother או משהו כזה. והוא אמר שאם אתם רוצים להפסיק את הפשע באמריקה, מה שצריך לעשות זה לשים שוטר בכל דירקטוריון."

פ.ז: טוב, זה לא נכון. אף פעם לא אמרתי את זה. זה אפילו לא חלק ממשפט שאמרתי. ככה שהפרופסור שלך ממש לא בכיוון.

ל.ר: אבל מה אתה חושב על הרעיון הזה?

פ.ז: אתה מתכוון לשים שוטר בכל דירקטוריון?

ל.ר: אולי לא פשוטו כמשמעו, אבל אתה חושב שהרבה מהפשע במדינה מתבצע ע"י אנשים שנמצאים בעמדה הכי טובה לכסות את זה? ומה לגבי העובדה שאם הדירקטוריון גונב מיליונים הם אולי יצטרכו להחזיר את זה, אבל אם איזה מסכן אחד גונב כמה דולרים לעצמו הוא יגמור בכלא לכמה שנים?

פ.ז: אתה צודק. הקטע הוא שאתה לא יכול לחוקק מוסריות. אם יש משהו שהגזע האנושי מפורסם בו זה להיות כל-כך טיפש ולהתעלם מכל הסימנים המסוכנים ומכל מה שקרה במהלך ההיסטוריה. אתה לא יכול לחוקק מוסריות. אתה לא יכול לעשות את האנשים לנחמדים. ואתה לא יכול לשים שוטר בדריקטריון מפני שמישהו כבר יקנה את השוטר.
הבעיה היא שיש לך אנשים המרוויחים בין 25 ל-40 אלף דולר בשנה שסוחרים במיליוני דולרים כל שנה, והם יושבים ומגרדים את הראש ואומרים: " למה זה לא שלי? ". והם לא קולטים למה זה לא שלהם. הם לא הרוויחו את זה. אף אחד לא רוצה לעבוד למחייתו באמריקה. מוסר עבודה הוא נחלתו של העבר. האיגודיםועדים דאגו לזה.

ל.ר: כשאומן חותם חוזה מול חברת תקליטים, מה כוח המיקוח שלו?

פ.ז: אם האומן עוד לא עשה אלבום, ההצעה תתבסס על כמה חברת התקליטים מערכים שהאומן ימכור. זה כמו לבחור בבורסה. אבל חוץ מזה כשזה מגיע למשא ומתן, ישנן כל-כך הרבה בעיות להתמקחות טובה מול חברת התקליטים, מפני שהצד החוקי של תעשיית המוזיקה מאוד מסובך ומאוד מיסטורי, וכולו סבוך בראיית חשבון מיוחדת שמשתנה מחברה לחברה. אלה אם כן העו"ד שלך יודע ראיית חשבון או בקשר עם רואה חשבון שמבין את הדקיות שבהן האנשים האלו יכולים לעבוד עליך, זה כמעט בלתי אפשרי לקבל יצוג הולם בזמן עשיית החוזה וגם קשה לאכוף את תנאי החוזה ברגע שחתמת את שימך על הקו.

ל.ר: פעם אמרת שלעיתים קרובות אותם עורכי דין מייצגים גם את האומן וגם את חברת התקליטים, ואלה עורכי הדין של חברת התקליטים. האם יש איזו שהיא דרך שהאומן יקבל עסקה הוגנת?

פ.ז: איך אתה יכול לקבל עסקה הוגנת? בן אדם רוצה להיות עו"ד. למה? כי הוא אוהב את החוק? לא! בגלל שהוא רוצה קצת כסף מזורגג! אתה רוצה לנבור שנים בספרים כי אתה אדם נחמד? אתה רוצה לעשות את הבוחטות! זה למה אתה הולך, זה למה ההורים שלך שלחו אותך לשם וזה למה אתה שם. אתה תקבל עבודה טובה ותהייה ממש עשיר.

ל.ר: כמו בובי בראון.

פ.ז: נכון. אתה תלך לשם, תעשה את העבודה הבזויה המשעממת הזאת, אתה תגיד "כן" הרבה פעמים, תשאר ער עד מאוחר, תחרוש את הספרים ואתה תצא החוצה תקבל עניבה, תקבל חליפה, תקבל משרד ותתחיל לקחת כסף מאנשים שלא יודעים את מה שאתה יודע. וזה כל מה שמקצוע העו"ד בעצם.

ל.ר: טוב, זה כמו להיות מוסכניק…

פ.ז: לא…

ל.ר: אנשים משלמים לך כי הם לא יודעים איך לתקן מכוניות.

פ.ז: כן, אבל אני מתכוון שיש הבדל קטן. יש מוסכניקים שאשכרה עובדים. עכשיו אני לא מגיע מהתחום ויש לי דעה קדומה לגבי החוק. ואני מודה שאני ממש משוחד בנושא. אבל איך שאני רואה את זה העו"ד שעושה הכי הרבה כסף עובד הכי מעט. הבחור שנראה טוב, אולי זה שהכי גבוה בחברה או זה שנראה הכי מכובד, זה שקיבל שיער אפור ראשון, זה שיש לו את הבגדים הכי טובים, זה שעושה מניקור כל הזמן, זה שנראה הכי טוב עם מזוודה, זה זה שיוצא לו לא לדבר.הוא כמו הדמות בחזית הספינה. בנתיים יש לך את כל הפראיירים ברקע, עבדים שעושים את כל המחקר.

ל.ר: סוטנדים שנה שניה שעובדים בחופשת הקיץ…

פ.ז: נכון! קורעים ת'תחת והבחור הזה מקבל משכורת גדולה והשם שלו מופיע בעיתון. ואתם מאחורה ממשיכים להיות עבדים. ואתם יודעים שלעולם לא תקבלו את הג'וב הזה כי אתם לא נראים כמוהו. זה כל הקטע של זה. זה בנוי ככה שכל עו"ד ייראה כמו שהוא צריך יחסית למעמד שלו.

ל.ר: שיהיה לך ספרות רומיות אחרי שם המשפחה שלך…

פ.ז: כן, הקשרים הנכונים…טוב מאוד. אז איך הבן אדם יכול לצפות לצדק מאיזה פן של החוק ממערכת שפועלת ככה? אתה לא יכול. עדיף שלא תהיה כזה נאיבי שתחשוב שהכל יהיה בסדר בסופו של דבר. היו מקרים יוצאים מן הכלל אבל אני חושב שתהליך עשיית הצדק מנוהל בצורה רעה בארה"ב.

ל.ר: מתי הייתה הפעם הראשונה שלך שהסתבכת עם החוק?

פ.ז: ההסתבכות הראשונה שלי עם החוק הייתה שעצרו אותי על שוטטות כנער. גרתי בעיירה קטנה בקליפורניה שנקראת לנקסטר. מבלי שידעתי, בערך שנתיים לפני שהגעתי לעיירה הזאת, היה חוק לא רשמי בקהילה שהחירמה את הרוק-אנד-רול בגלל קונצרט  שיזמה גברת העונה לשם אליס בעלת חנות תקליטים שהתקיים לפני שהגעתי. היא הביא להקות של R&B מלוס-אנג'לס למדבר לנגן בירידים. ויחד עם נגני ה-R&B עם תפיסת העולם הכושית, הגיעו החבר'ה שמכרו גלולות וסיגריות אסורות לכפריים המקומים. אז הקהילה החליטה שהסמים מגיעים בגלל המוזיקה הרשעית הזאת רוק-אנד-רול.

ל.ר:  האם הם השתמשו במושג "מוזיקה גזענית" אז?

פ.ז: לא, זאת הייתה הטרמנולוגיה הישנה בתחילת שנות ה-50, הארוע הזה קרה סביבות 1955, והם קראו לזה R&B אז. המקום היה ממש כפרי, התעשייה העיקרית הייתה חוות אלפלפה. אני עברתי לשם מכיוון שהתעשייה האוירית התחילה לא רחוק משם. זאת הייתה עיירה בתנופה. לא ידעתי שיש חוק בלתי כתוב נגד מוזיקת ה-R&B והם לא רצו שהנוער ירקוד אלא אם כן זאת מוזיקה שמנגנת הלהקה בנשף של התיכון.
אז הקמנו להקת R&B והתכוננו לנשף הראשון שלנו במועדון הנשים. בעזרת אנשים אחרים הצלחתי לשכור את מועדון הנשים וארגנו את הנשף הקטן שלנו. יום לפני הנשף הלכתי במורד הרחוב ונעצרתי על שוטטות ב-6 בערב והם שמו אותי במעצר והחזיקו אותי כל הלילה. מה שהם ניסו לעשות זה לעצור את הנשף. אבל השתחררתי וניגנו בנשף רק כדי לגלות שכל מועדון הגברים מחכה לנו בחנייה בשביל לדפוק לנו מכות אחרי שהנשף נגמר. זה מתי שכל השרשראות התחילו לצאת מהמכוניות של כל חברי הלהקה הכושית וזה היה נראה כאילו הולך להיות "קרב כונופיות" גדול בחנייה.

ל.ר: לדעתך, האם האוירה הפוליטית במדינה הזאת, בזמן שאתה עוקב אחריה, נהיית באמת יותר ליברלית או שאתה חושב שבגלל הזכויות יתר שכביכול יש לנו היום, אנחנו בעצם מוותרים על משהו? האם אתה מסכים אם אחד הפרופסורים שלי הטוען שבית המשפט העליון לא מכיר בזכויות אבסולוטיות, אלה בזכויות מותנות אשר מתכופפות בפני אינטרסים של המדינה. לדוגמא: מתי שיפנים-אמרקאים (בזמן מלחמת העולם השניה) הוכנסו למחנות מעצר למרות שאף אחד לא הואשם או נשפט על פשע?

פ.ז: אתה חייב להבין שהחוק פה רק כדי לעזור לאנשים עשירים. זה תמיד היה ככה ואני בספק אם זה אי פעם השתנה. לא רק במדינה הזאת אבל במדינות של כולם החוק פה לשרת את האינטרס של העשירים.

ל.ר: ועדיין חלק מהשמרניים אומרים שמה שבית המשפט העליון עושה זה להקשות על המשטרה ולהקל על פושעים להסתובב חופשי.

פ.ז: זה רק בגלל שחלק מהדברים מגיעים לעיתונות וחלק לא מגיע לעיתונים. ואני חושב שזה אולי הצהרת יחצון של חלק מקבוצות ימניות. זה תמיד טוב לצעוק לגבי חוק וסדר כשזה נוגע לפשע ברחובות אבל אף אחד מהאנשים האלו לא יצעק לחוק וסדר כשזה נוגע לפשע בחדר הישיבות.

ל.ר: איך זה שכל אחד עם מחשבה עצמאית מוצג ע"י התקשורת כמשוגע או על סמים כדי שאף אחד לא ייקח אותו ברצינות?

פ.ז: קודם כל זה לא חשוב שמישהו אחד ייקח מישהו אחר ברצינות, ככה שזאת לא אמורה להיות דאגה אצל אף אחד בחיים שלו.
אתה רוצה להגיד לי שאין אנשים מסויימים שכבר עצרו והקשיבו למה שיש לי להגיד?

ל.ר: אבל לא אלה שאמורים לשמוע את זה.

פ.ז: לא נכון. אלו שאמורים לשמוע כבר שמעו את זה והיחידים שיסכימו איתי הם אלו שכבר מסכימים איתי. וזה לא רק במקרה שלי, זה במקרה של כולם מפני שנולדנו חופשיים. בעומק לבך אתה יודע שאתה צודק וכל השאר טועים.

ל.ר: ככה אני מרגיש רוב חיי.

פ.ז: אוקיי, זאת אחת הסיבות שהלכת ללמוד משפטים. היי, אתה יודע מה קורה. אף אחד לא הולך לשנות את דעתך. בליבך אתה מאמין שיש לך את זה. אתה רק מעביר זמן באוניברסיטה, אתה יודע הכל. תגמור עם זה כבר, קבל את הפאקינג נייר שאומר "אני חכם". אני יודע שאני חכם אבל הם ייתנו לי נייר שאומר שאני חכם אז אני יכול ללכת לעשות בוחטות.
אז איך זה עובד: אף אחד לא מסכים איתך אלא אם כן הוא כבר הסכים איתך. אם אני אומר משהו שאתה כבר יודע אז אני חכם. אבל אם אני יגיד משהו שמראה על התבוננות בדברים שהם בגדול ממש נכונים, אבל אתה לא מסכים איתם, אני לעולם לא אשנה את דעתך בגלל שזה עלבון לאינטילגנציה שלך.

ל.ר: אתה שינית את דעתי במספר דברים. אני אתן לך דוגמא: ב-1976 ג'ים לאד מ-KMET מלוס-אנג'לס שאל אותך לגבי קיץ האהבה של סן פרנסיסקו ב-1967 וכוחה של תנועת ילדי הפרחים בכלל. ואתה אמרת שהחוויה של שנות ה-60, היה נסוי של ה-CIA לבדוק את השפעת ה-LSD על חתך אוכלוסייה גדול כמו שהם עשו על אינדיבידואלים בצבא. לעולם לא שמעתי כזה ניתוח של שנות ה-60, אתה יכול להרחיב על זה?

פ.ז: זה נראה לגמרי הגיוני. אין לי מידע סודי לתמוך בזה. הרגשת הבטן שלי לגבי שנות ה-60 זה שזה הכל היה מזוייף. כל מחנות הריכוז ששופצו לא שופצו בגלל עימות פוליטי. זאת לא בעיה , עימות פוליטי, אתה יורה בהם. אבל כשיש לך ניסוי ב-LSD באזור עירוני גדול, המפרץ של סן-פרנסיסקו, מה קורה אם הוא נהרס? מה אתה עושה עם כל האנשים האלה? איפה אתה חושב שהמחנות האלו היו? גישה קלה לסן-פרנסיסקו. אם החבר'ה האלה משתגעים ומתחילים לרצוח אחד את השני ברחובות, צריך לעשות משהו איתם. איזור המפרץ גם שימש לניסויים בלוחמה ביולוגית וזה היה בחדשות המזורגגות..

ל.ר: שמעתי על זה. הייתה להם ספינה במפרץ והיה עליה מיכלים עם חלקיקי חיידקים ניסיוניים שהם שיחררו לאטמוספירה.

פ.ז: צודק. אבא של בחור אחד מת מזה והוא תבע את הממשלה. ראיתי את זה בחדשות בטלוויזיה בלוס-אנג'לס. וזה צריך להיות די בדוק כדי להגיע לחדשות בלוס-אנג'לס.
החתך הדמוגרפי של האזור כנראה היה מתאים לאיזור ניסוי במשהו. נסוי חברתי. ניסוי כימי. ניסוי ביולוגי. המתקנים היו שם, זה היה מקום נוח לניסוי. זה למה לדעתי כל התסמונת ההיפית קרתה שם.

ל.ר: מה עוד לדעתך היה מוכר כתופעה שתכ'לס זה מהונדס היטב? ווטרגייט? האם ווטרגייט היה סיפור שונה ממה שאנחנו בדרך כלל מאמינים?

פ.ז: אני לא חושב.

ל.ר: כי אני שמעתי שמועות לגבי זה שווטרגייט הייתת מזימה לזרוק את ניקסון מהשלטון מפני שהוא לא מילא פקודות של הכוחות השולטים.

פ.ז: אני חושב שזה שטויות. בוא אני אגיד לך משהו: אתה מדבר עם אדם שמרן. אני יותר שמרן ממה שאתה חושב. אני לגמרי שמרן. אני בעד כל הדברים שהשמרנים אומרים שהם בעד, ועוד יותר מזה. אני מעוניין בדרך חיים קפיטליסטית. הסיבה שאני אוהב את זה יותר מכל דבר שראיתי עד עכשיו היא בגלל שהתחרות מניבה תוצאות. כל סוג של ממשל סוציאליסטי שבו לממשלה יש תאורטית שליטה על הכל, וכל אחד תורם את חלקו הקטן כדי לעזור למדינה, מייצרת אמנות רעה, אדישות חברתית, מייצרת אנשים ממש אומללים והיא מדכאת יותר מכל סוג של ממשל אחר.

ל.ר: קראת את איין ראנד?

פ.ז: לא.

ל.ר: איין ראנד בדיוק באותה עמדה. היא אומרת שאתה יכול להיות חופשי רק תחת קפיטליזם. כל ממשל שהאינדיבידואל קיים תחתו לשרת את המדינה גורר עבדות ומביא לכך שחייך לא שווים פרוטה.

פ.ז: בהחלט!

ל.ר: תקרא את הספרים שלה. היא ממש טובה.

פ.ז: אני לא אוהב לקרוא. אותי זה משעמם. אני מסתבך עם לעבור על ה-TIME ו- NEWSWEEK. לקרוא לוקח יותר מידי אנרגיה. חוץ מזה אני כבר יודע מה אני אוהב. (צוחק)

ל.ר: למה השמרנים רוצים שוק חופשי אבל לא מפריע להם שהממשלה אומרת להם מה לעשן או לקרוא, לאכול או לשתות? והליברלים רוצים חופש אישי מוחלט אבל הם רוצים שלממשלה תהייה שליטה מוחלטת על השוק וכל מיני רגולציות? למה לא מגיע אף אחד מהממשלה שלא מתערב בשוק או בחופש האישי שלנו?

פ.ז: התשובה היא פשוטה: מצב נפשי מעורער!

ל.ר: פשוט ככה?

פ.ז: זה פשוט ככה. זו הבעיה הגדולה שהעולם מתמודד איתו, מצב נפשי מעורער. התורמת הגדולה למצב הנפשי המעורער היא הדת. כל אחד שמנסה לנהל חברה מתוך ספר או מדינה מתוך ספר…
כשהאייטולה אומר: " הספר שלי אומר את זה ואם תמות פה תגיע לגן עדן בשביל הספר הזה" הוא מזיין ת'מוח. ואם ג'ימי קרטר יושב פה ומנסה לנהל את המדינה לפי הספר שלו, והוא אומר שכולנו נהייה נחמדים, הוא מזיין ת'מוח. ואתה לא יכול לנהל תאגיד מתוך ספר, אתה לא יכול לנהל להקה מתוך ספר, אתה לא יכול לנהל מונית מתוך ספר. אתה צריך לזרום עם זה.
כאשר אנשים שמים את כל האמונה שלהם בממסד הדתי, אשר מבטיח להם כרטיס לגן עדן של שלום עלי אדמות או מה שזה לא יהיה, כל עוד הם מבצעים את ההוראות שהדתות האלו מטיפות להן זה מקים מחסום לקידמה. זה מציב מחסום לכל מיני דברים יצירתיים שקורים, שתכ'לס זה באמת מה שאני מחשיב לחיות.

ל.ר: במיוחד כשהם חושבים שלא משנה הדברים הדפוקים שהם עושים במהלך השבוע, זה ייסלח ביום ראשון כשהם ישימו כסף בצלחת התרומות.

פ.ז: לגמרי! אני אתן לך פורמולה פשוטה לסדר את הבעיות של ארה"ב. אתה מקשיב: קודם כל, מישהו אמר לי שהיה סקר ואנשים סוף כל סוף מבינים שאנחנו בבעיה. אנשים מתחילים לחשוד שחייבים לעשות משהו דרסטי כדי ליישר את המדינה שלנו, והם מוכנים לעשות כל מיני דברים נוראיים כדי ליישר את המדינה.

ל.ר: כמו הגיוס לצבא?

פ.ז: טוב תראה…יש כמה דברים שיישרו את המדינה שהם לא נוראיים אבל לא מנסים אותם. ואלו הם הדברים: קודם כל תגבה מיסים מהכנסייה. הדבר הראשון שאתה עושה זה גובה מיסים מהכנסייה ואז אתה צריך לתפוס אותם על כל המיסים שהם לא שילמו.

ל.ר: איך אתה יכול לעשות את זה?

פ.ז: היי, תרשום את זה על על חתיכת נייר ותגיד שזה החוק.

ל.ר: זה מה שנקרא: חקיקיה למפרע

פ.ז: פאקינג תכנס בהם! הם מרמים את ארה"ב כבר יותר מידי זמן.

ל.ר: דתות קטנות וגדולות.

פ.ז: קטנות וגדולות. כולם משלמים. אתה גובה מיסים מהכנסיות ואתה גובה מיסיי רווחי הון ואתה גובה מיסים מהחסכונות. ואתה שם את התקציב בכיוון של התאוששות.
אתה הופך את כל הסמים לחוקיים וגובה מיסים כמו שאתה עושה באלכוהול. אתה עושה דקרימינליזציה לזנות. ואז יש לך מלא רווחים מהמיסים לכל הבעיות החברתיות ולדאוג לצבא.

ל.ר: במילים אחרות, התפקיד של הממשלה בפשטות זה להגן עלינו מעצמינו?

פ.ז: היי, איך שאני רואה את זה, התפקיד של הממשלה אמור להיות: לוודא שיש לך מים טובים לשתייה, מישהו שמפנה לך את הזבל, כבישים טובים לסוע עליהם, מספיק חשמל כדי להדליק את המנורות שלך והפטיפון, ועוד איזה מספר קטן יותר של רגולציות אשר צריך בשביל שהחברה תתפקד. זה מה שהיא אמורה לעשות.
הבעיה היא שמי שעובדים בממשלה יותר מעוניינים במערכת שמנציחה סוג מסויים של כח, שנותנת להם מעמד מעל המס' ביטוח לאומי שיש להם, וזה המניע העיקרי שלהם. ברגע שהם נבחרים הם מפסיקים לעשות את העבודה שלהם. ביום שהם נבחרים זה: "…אני בן אדם חדש, עכשיו אני נבחר ציבור מעל ומעבר לכל דבר המשפיע על שאר הגזע האנושי". לא מגיע לאנשים האלה את המעמד הזה. הם חנונים.

ל.ר: כשרק שליש מהבוחרים מצבעים למה אתה עוד יכול לצפות?

פ.ז: אם היה לך 200 אחוז הצבעה, למי היית מצביע? מי רץ? למי יש את המוטיבציה לשים את השם שלהם על פוסטר מזורגג שתלוי על קיר? רק הפסיכים האלה.

ל.ר: אותם אלו שמלקקים למורים בתיכון. אז יכולה להיות לנו ממשלה טובה יותר? איך אנחנו יכולים לקבל אנשים שצריכים להיות שם כדי לנהל את המקום?

פ.ז: קודם כל אתה צריך פחות מהם. יש יותר מידי עבודות בממשלה. יש יותר מידי חורים למלא. וכל אחד שנבחר מתחיל איזו ועדה וזה מתפשט כמו פאקינג מחלה.

ל.ר: והם מעסיקים את האחיינים שלהם.

פ.ז: זה לא רק להעסיק את האחיינים שלהם. זה להקים ועדה שתטפל פה, תטפל שם, שתבחן את זה ותדווח להיא. בירוקרטיה על בירוקרטיה. יש יותר מידי אנשים שסותרים אחד את השני מרמת המועצות האזוריות ועד רמת הממשלה. יש יותר מידי אנשים שמעורבים בזה.
אחד הדברים הגרועים ביותר, אחד הדברים המסריחים שראיתי שקורה למדינה הזאת בשנה שעברה, זה שהממשל הפדראלי מרשה לחובבנים להשתתף במידניות החוץ. כאשר מטוס מלא שחורים נוסע להצטלם עם יאסר ערפאת, אני מתכוון, מה בדיוק אנחנו עושים פה? איך הממשלה מרשה לאזרחים לקחת חלק בנושאים כל-כך הפכפכים על בסיס אישי?

ל.ר: הממשלה פשוט הייתה פחדנית מידי כדי לומר….

פ.ז: תחזרו לפה!

ל.ר: הדברים שנעשים בשם תועלתנות פוליטית פשוט מפחידים.

פ.ז: זה למה זה אף פעם לא בטוח לשים איש דתי בעמדה הזאת.

ל.ר: אבל ככה הם נראים כל-כך טהורים.

פ.ז: כן, אבל אתה לא רוצה אדם טהור שם. אתה רוצה מניאק. אתה רוצה אחד שיהפוך שולחנות בעבודה הזאת.

ל.ר: למה לא לשלוח את ג'ון סמוזאר לדבר אם החברה מהאחים וורנר בחדר סגור לקצת זמן? אני מתערב שהם ישתכנעו מהר מאוד.

פ.ז: אני לא רואה את זה ככה. אני לא חושב שככה אתה מתמודד עם התאגידים. זאת הדרך שהם מתמודדים עם אנשים אחרים.

ל.ר: טוב, כשאתה לומד על מבנה התאגידים אתה מגלה שהסיבה שהם הרבה פעמים כל-כך חסרי בושה זה בגלל שהאדם האינדיבידואלי מחוייב רק להסכמים שערוריתיים ביותר. הסיבה שתאגיד גדול יכול, בצורה היפוטתית, לפרסם ארבעה אלבומים של אומן ולא לשלם לו היא שבמקרה הגרוע הם יצטרכו לשלם לו חזרה את הכסף שהם עשו מזה אבל לא את הריבית שהם עשו על הכסף הזה.

פ.ז: חוץ מבמקרה שמעורבת תביעה על ניזקיי פיצויים והפיצויים משולמים. אז הם חשופים.

ל.ר: זה לא קל מכיוון שהמגמה בבתי המשפט היא לא להתערב בענייני פנים של התאגיד. עוד בעיה שיש זה שקשה לאנשים להוכיח שתאגידים מתנהלים בצורה זדונית.

פ.ז: במיוחד כשהלוגו שלהם זה באגס באני. אז בוא נפסיק לדבר על זה.

ל.ר: אני מניח שאתה נגד הגיוס [ The Draft ]?

פ.ז: כן, וזה למה? כי אני נגד שרות בעבדות. אני נגד זה ששמים אנשים בעבודות שהם לא רוצים לעשות, מפני שהם לא עושים עבודה טובה. כשאתה מתעקש עם משהו קריטי כל כך כמו הגנה על המדינה, אתה לא רוצה שם טמבלים שמבצעים את העבודה. הצבא ההתנדבותי הוא נפילה בגלל שתי סיבות. אחת: טכניקת הגיוס שלהם פשוט מטומטמת. ממש מטומטמת. המסר לא נכון. זה לגמרי מסר של רידפת בצע. יש עכשיו מיליונים של אנשים במדינה שיתגייסו לצבא עם תמכור להם את זה נכון, והם יהיו האנשים הטובים ביותר שיכולים להיות שם בגלל שהם ירצו להיות שם.

ל.ר: אתה מתכוון כמו שאפשר למכור להם כל דבר אחר שהם לא צריכים?

פ.ז: לא, לא. הרעיון הוא, אם הפרסומת לגיוס הייתה אומרת: "כמה מכם רוצים לתת בראש?", זאת הדרך להביא אותם לשם. זה כל הרעיון. אתה לא רוצה צבא של אנשים שמשרתים 4 שנים כדי ללכת לקולג'. כל הפרסומות אומרות: "היי! בוא הנה! כשתשתחרר יהיה לך את כל הכסף הזה! תוכל ללכת לקולג'! ממש טוב!" זה לא מכשיר אותך לרצוח רוסים או כל אחד אחר. מה שאתה צריך זה אנשים שבאמת רוצים ללכת ללמוד איך לעשות בלאגן גדול. בשביל זה יש צבאות. אם הולך להיות לך אחד, אתה רוצה צבא של בני זונות מרושעים, אתה לא רוצה צבא של אנשים שרק מחכים להשתחרר ולעשות תואר, להיות עו"ד לעשות כסף… אתה לא רוצה את האנשים האלו שם. עכשיו זה למה הגיוס טיפשי. הם חייבים לארגן את זה. זה עולה הון תועפות.

ל.ר: עוד עבודה לאחיינים.

פ.ז: צודק. אז הם צרכים לאסוף את כל האנשים הללו, לשלוח אותם לאנשהו, והם צריכים לאמן אותם, להאכיל אותם, לדאוג להם ללבוש, לשלם להם ואחרי כל זה לקוות שהם לא יפגעו אחד בשני. בגלל סוג האנשים שאתה חייב לשים בצבא תחת התנאים האלה, אלו אנשים שיירו אחד לשני ברגל כדי להשתחרר או יירו אחד לשני בגב בגלל שהם לא אהבו מישהו. צבא כזה לא יפחיד אף אחד. יכול להיות לך צבא של 20 מילון איש, אם הם לא רוצים להיות שם, הרוסים יצחקו עלייהם. ומי משלם את החשבון של כל החומר הלא כישרוני הזה? מה שאתה רוצה זה חומר כישרוני שם. אנשים שאוהבים את הצבא כדרך חיים, שיש להם כישרון לזה וממש רוצים לעשות את זה. זה סוג הצבא שאני הייתי רוצה לראות.

ל.ר: אני תמיד הרגשתי ככה. כמו כל עבודה, האלה שהכי מתאימים, אלו עם נטייה להלחם ולכסח אמורים להיות שם. בחור שהולך מכות כל סופ"ש בפאב, אמור להיות שם?

פ.ז: בטח שהוא צריך להיות בצבא! ובמיוחד שיש סיבה להתעצבן בגללה [משבר בני הערובה באיראן], זה הזמן הכי טוב לפנות לאינסטיקטים האלה שיגרמו לרצות להתגייס.
עוד סיבה למה צבא התנדבותי לא עובד זה בגלל שהממשלה הרשתה לעצמה להכשל במתן הטבות ליוצאי צבא שכבר שירתו. יש להם שם רע בלהכשל להביא את ההטבות אחרי שיוצאי צבא עשו את העבודה שלהם. הטענות של יוצאי צבא מויאטנם על דברים שהם אמורים לקבל ולא קיבלו, ושום כבוד כשהם חזרו אחרי השירות. ובתוך הצבא עצמו תנאים קשים בקבלת טיפול רפואי. לא הרבה אנשים חזרו מויאטנם בהרגשה שהיית להם הזדמנות לעשות את מה שהם נישלחו לעשות. אלו שהתנדבו, הלכו בשביל הסיכוי לשרת את המדינה שלהם מכל הלב, וחזרו אחרי שהתייחסו עליהם כמו לחרא בזמן שהם היו שם. והתייחסו עליהם הרבה יותר גרוע כשהם חזרו.

ל.ר: קראתי כתבה בפלייבוי מאת גור וידאל בה הוא טוען שסקס זה פוליטיקה, שפורנוגרפיה, זנות והומוסקסואליות הם נושאים פוליטים ולא נושאים מיניים. מה אתה חושב?

פ.ז: הסיבה שכל רעיון התועבה מונצח היא כדי לשמש ככלי פוליטי. מבלי מפלצת התועבה איך האבירים עם השריון הנוצץ יוכלו לבוא ולעשות סדר בשכונה? זה "תועבה בכל.."

ל.ר: לא יודע…תועבה אף פעם לא הפריעה לי. [צוחק]

פ.ז: טוב, אף פעם לא נבחרת. [צוחק]. אחרי שתבחר התועבה תיגע בך בצורה אחרת, לא?

ל.ר: למה יש לך כזה שם רע?

פ.ז: אני אגיד לך למה יש לי כזה שם רע. כל מה שאתה קורא עלי….

ל.ר: זה שטויות!

פ.ז: …זה שטויות! וזה למה: כבר כל כך הרבה פעמיים העיתונות הממוסחרת והמגזינים של הרוק-אנד-רול ניסוי למחוק אותי ואני פשוט מסרב להעלם. והקהל רק גדל וגדל, מישהו שם נבוך. אחרי שנתיים שלוש בתעשיה כל מה שכתבו עליי היה שלילי וירדו עליי. כולם חשבו שזה נגמר, אבל זה לא נגמר. זה כמעט 15 שנה של השתפרות וליצור עוד דברים. ברגע שהעמדה של המפרסמים נקבעה, זה קשה בשבילם להסתובב ולהגיד: " היי, טעינו במהלך ה-12 שנים האחרונות".

ל.ר: כל כך הרבה שמועות עלייך עוברות כעובדות. כשאני קראתי את זה בפעם הראשונה בתחילת שנות ה-70… אהה בן אדם, אני מתבייש להגיד את זה…

פ.ז: שאכלתי חרא על הבמה.

ל.ר: כן.

פ.ז: אתה האמנת לזה, נכון?

ל.ר: האמנתי לזה בזמנו כי זה התאים לתדמית הנוראית שיש לך.

פ.ז: הם גם אמרו שדרכתי על אפרוחים ושמר. ג'ינסים ירוקים מקפטן קנגרו הוא אבא שלי.שום דבר מזה לא אמיתי. שום דבר.

ל.ר: היום אני יודע את זה.

פ.ז: אני לא אוכל קקי. זה כל כך תפס שזה מקובל על כולם בתעשייה כעובדה. אני עונה על השאלה הזאת משהו כמו פעמיים שלוש בשבוע.

ל.ר: כשג'ים לאד שאל אותך ב-1976 לגבי הפוסטר המפורסם שלך שאתה יושב בשירותים, אני חולה על התשובה שלך. זוכר? אתה אמרת: " נכון, אני יושב בשרותים. גם אתה. כולם יושבים בשרותים. אבל אני גם כותב ומלחין מוזיקה לתזמורות, מנגן על גיטרה ומופיע על הבמה, ועוד כמה דברים אחרים."

פ.ז: לי זה נשמע הגיון מושלם.

ל.ר: אתה יודע לענות את התגובות הכי טובות. אני חולה על זה.

פ.ז: אין תחליף להיגיון פשוט.

ל.ר: זה נראה שהפרסומת היחידה שאתה מקבל זה כשיש סיפור שלילי. כמו שארגון "בני ברית" עשו בלאגן לשיר שלך נסיכה יהודייה [ Jewish Princess ] והם אף פעם לא ממש תבעו אותך.

פ.ז: לא הייתה תביעה. זה היה שטויות. לא הייתה תביעה מ"בני ברית", לא הייתה תביעה מהרשות התקשורת הפאדרלית [FCC ]. אני חושב ש"בני ברית" התייחסו אליי בצורה מאוד זדונית וערמומית בשביל להכניס את השם שלהם לעיתונים על חשבוני.

ל.ר: אני חושב שזה שיר מדהים.

[youtube_sc url="http://www.youtube.com/watch?v=Fql3Nm9Q414" fs="1"]

פ.ז: זה שיר מדהים. כל מה שהם צריכים לעשות זה להוכיח שאין דבר כזה נסיכה יהודייה. אני לא רואה בזה פסול במיוחד שבחור אומר שהוא רוצה אחת. יש כמה נסיכות יהודיות מזן בעל מגוון שלילי ומי שלוקח אחת עושה לעולם טובה. הייתה לי את החוצפה להגיד שאני רוצה נסיכה יהודייה קטנטנה. זה הומור. משהו שפשוט היה צריך לעשות.

ל.ר: הרבה אנשים נהיים מעריצים רק בגלל שהם מאמינים לדברים לגבייך שהם לא אמיתיים.

פ.ז: בפעם הראשונה שהלכתי ללונדון, הלכתי למועדון שנקרא: Speakeasy והסתובבתי שם, ואיזה בחור ניגש אליי ואמר: " היי, אני זה וזה וככה וככה, נגן בלהקת The Flock". זוכר את הלהקה מאמצע שנות ה-60, הוציאו כמה אלבומים בקולומביה?

ל.ר: בקושי.

פ.ז: אוקיי, " אני מ-The Flock. היי, כשאכלת את החרא על הבמה הייתי מזה גאה בך". אמרתי: " באמת שלא אכלתי חרא על הבמה". הוא אמר: " לא אכלת ?!?". והלך משם.
מה קורה עם האנשים האלה? סמים גבו מחיר כבד מהמצב הנפשי של האמרקאים. אתה מבין, הדבר הכי גרוע לגבי הסמים בארה"ב הוא לא הנוער שמתמסטל, אלא הסמים שהגיעו לישיבות ההנהלה בארה"ב. כל דבר שמשתמשים בו כדי לשנות את רמת האינטלגנציה והשיפוט של אנשים הנמצאים בסיטואציה שהם יכולים לשלוט על חיים של אחרים. זה מה שדפוק. בגלל כל אותן החלטות כלכליות חשובות שנקבעות תחת השפעת קוקאין ומשפיעות על שאר העולם. אתה רואה החלטות גרועות נעשות ע"י אנשים מפוצצים מהחומרים המגעילים האלה.

ל.ר: איך זה שסמים נעשו כל כך נפוצים ב-10 שנים האחרונות? איך הם התפשטו מהמחתרת לחדר הישיבות בזמן כזה קצר?

פ.ז: די בפשטות. כשהתקשורת מפזרת את כל המידע הזה זה קורה די במהירות. זאת אחת הסיבות שהשינויים הללו לא נעשים בכזאת תדירות או בכזאת התפרסות במדינות אחרות. בגלל שיש לנו כל כך הרבה תקשורת פה, יש הרבה טלוויזיה לראות. יש יותר שעות מבוזבזות על צפייה בטלויזיה פה מאשר במדינות אחרות.

ל.ר: יש הטוענים שהסיבה שהחינוך נכשל במדינה הזאת היא בגלל שהאנשים שמושכים בחוטים בחברה שלנו מעדיפים שככה יהיה המצב. שבתי הספר שלנו ייצרו צרכנים במקום אנשים חושבים.

פ.ז: זה מה שאני אומר כבר 15 שנה. מערכת החינוך בארה"ב מתוכננת לייצר צרכנים. אתה לומד מספיק על המקצוע שלך כדי לעשות את העבודה, להרוויח מספיק כסף כדי לקנות דברים. אתה לא מקבל את הקירטריונים בשביל לשפוט את ההבדלים בין טוב ורע. אמריקאי לעולם לא יידע מה טעמו של יין טוב…

ל.ר: בגלל שאנחנו לא מלמדים את הילדים שלנו אסתטיקה.

פ.ז: אין אסתטיקה בארה"ב. האסתטיקה האמרקאית היחידה היא: מספר יחידות שנמכרו. כמות זה איכות. הכי גדול זה הכי טוב. כמה נעליים מכרת או מייסבים או ברגים ואומים. מספר היחידות שנמכרו הופכות אותך לטוב.

ל.ר: אתה אמרת את זה ראשון, על העטיפה של Freak Out: " תעזוב את הבי"ס לפני שהמוח שלך יירקב מהבינוניות של מערכת החינוך".

פ.ז: היי, הספרייה היא בחינם. אתה הולך לבי"ס, מה הם אומרים לך? " תקרא ספר!". אם אתה רוצה חינוך, הסיכויים לפגוש מורה טוב שימריץ אותך וילמד אותך שואפים לאפס. הדבר היחידי שהם יעשו זה יתנו לך רשימת ספרים לקרוא. למה אתה צריך לשלם כסף? אתה הולך לספרייה, אתה הולך לחנות ספרים. אתה משיג את הספרים וקורא. אם אתה הולך לבי"ס לקבל חתיכת נייר שאומרת שאתה חכם, מה זה שווה? תראה כמה טמבלים מקבלים את אותה חתיכת נייר.

ל.ר: מה אתה אומר על העמדה בה ניצב הבן אדם כשהוא נאבק על זכויותיו בבתי המשפט?

פ.ז: טוב, פשוט תשאיר מקום ריק לכתוב: " כמה כסף יש לך?". מפני שזאת השורה התחתונה. החוק הוא בשביל אנשים עשירים. אלה אם כן מישהו עושה משהו להוכיח אחרת. כל התיעוד של איך החוק טופל בארה"ב מוביל אותי למסקנה הזאת. החוק הוא לטובת האנשים העשירים.

ל.ר: אבל בחלק מהתיקים המפורסמים של בית המשפט העליון מעורבים עניים שבעזרת סיוע משפטי הלכו כל הדרך עד לערעור וזכו בזכיות חשובות.

פ.ז: תמיד יש יוצא דופן. אבל תבדוק את הממוצע. השורה התחתונה היא, איך שזה בגדול עובד, זה תמיד להעדיף את הבן אדם שיש לו כסף.לקנות שופט, לקנות מושבעים, לקנות פה לקנות שם. זאת התקופה לקנות בה חופש.

ל.ר: מה קורה ששני ענקים נאבקים בבית משפט?

פ.ז: זה עדיין למי יש את הערימת דולרים הגדולה יותר. בגגל שאז דולרים מתורגמים לזמן. כמה זמן אתה יכול לעמוד במאבק שלך. בגלל שכל דקה עולה לך כסף.

ל.ר: יש תביעה שנמשכת כבר 12 שנה. שהממשלה מנסה להכנס ב-IBM…

פ.ז: התביעה שנמשכה 13 שנה שאני הכי אוהב היא על הבן אדם שהמציא את Have Gun Will Travel. הוא היה מופיע בירידים [carnival performer] שהיה לו את הכרטיס הזוכה. היה לו את כל הקטע של האבירות. Have Gun Will Travel, זה היה הכל שלו והם גנבו את זה ממנו. הוא תבע את הרשת, את המפיקים של התוכנית, התסרטאים את כולם. לקח לו 13 שנה והוא זכה.

ל.ר: מי הם אלו ששולטים במגמות במוזיקה? למה זה נראה ששום מגמה מוזיקלית לא תופסת אלה אם כן יש סגנון חיים שאפשר למכור לך ביחד עם זה?

פ.ז: אתה ממש נבון. התשובה שוכנת ביחסים הפניימים בין התקשורת לחברות הטקסטיל וכל המערכת שמסביב לטקסטיל. שום מגמת מוזיקה לא תפסה אם לא יכלת להלביש אנשים בהתאם.

ל.ר: רחוב קארנבי…

פ.ז: בגדי דיסקו. שמלות מעוותות עם נגיעות פרינג' עליהן. אתה חייב להבין שיש כאן כוחות שעובדים שהן ממש מדעיים. זה הרבה מעבר לשם של הג'ינס…

ל.ר: המשכנעים בסתר [The Hidden Persuaders]?

פ.ז: כן, המשכנעים בסתר האמתיים. וזה במוזיקה, בכל מוזיקה. במיוחד במוזיקה לצרכנים ברדיו. ככה עובדת השיטה.

ל.ר: אתה חושב שבן אדם שמקליט אלבום על קלטת היה קונה את זה בכל מקרה?

פ.ז: אם היה לו כסף, כנראה שכן. בגלל ש-50% מהקסם של האלבום זאת העטיפה. בן אדם שאין ברשותו את העטיפה, אין לו את המעמד שמייצגת העטיפה, להציג בסביבה הפרטית הקטנה שלו כחלק מקישוט לאורח החיים שלו. אתה מה שאתה מציב על השלוחן בסלון שלך. יש לך את הספרים הטובים של אותו זמן. אולי כמה אלבומים טובים פה ושם, זה מי שאתה. מישהו נכנס פנימה, הוא יכול לדעת כמה מגניב אתה ברגע שהוא רואה את הבלאגן שלך. זה כל מה שזה. זה למה אתה חייב להשיג את האלבום, בגלל שמי יכול לדעת מפאקינג קלטות מגעילות האם יש לך משהו טוב שם? כל הרעיון של פירסום ספרים ואלבומים זה לא הדרך הראשונה שאתה חושב שהם ימכרו. יש להם דרכים הקפיות שהם חושבים עליהן.

ל.ר: כמו רוב האנשים שיש להם את רבי המכר…

פ.ז: והם לא קראו אותם. זה כמו אנשים שקונים פסנטר.

ל.ר: ו"הכי טוב" זה מה שקורץ לאנשים?

פ.ז: והנה השיטה: איך אתה יודע שזה "הכי טוב"? מישהו אומר לך שזה "הכי טוב". אתה לא הייתה יודע שזה "הכי טוב" עד שמישהו אמר לך שזה מכר הכי הרבה.

ל.ר: האם זה "החיזוק" ששמעתי אותך מדבר עליו?

פ.ז: והחיזוק הזה משפיע יותר על הסגנון חיים שלך מאשר על החוכמה שלך.

ל.ר: למה רוב האנשים זקוקים לחיזוק הזה?

פ.ז: זה מתחיל בבי"ס. בשביל שיהיו לך חברים אתה חייב להתנהג בצורה מסויימת. אף אחד לא רוצה לזיין בחורה חכמה. אף אחת לא רוצה לצאת עם בחור עם משקפיים. הדבר היחידי שמבטיח לשלוח אותך הביתה הלשחק עם עצמך בתיכון זה שיש לך שכל. כל אחד עם שכל נהיה ממש מנודה בבי"ס האמרקאים. אז מה קורה? חלק מהאנשים אומרים: " אני לא יכול לסבול את זה יותר! אני חייב לשחרר לחצים! אז אני אתנהג כמו טיפש". אז הם מתנהגים כמו טיפשים והם מזיינים! ואז הם אומרים: " זה גדול! כל מה שאני צריך לעשות זה לדבר כמו טיפש, לשתות בירות, ללכת למשחקי כדור-רגל [פוטבול] ואז אין בעיות!

ל.ר: לפתות בחורות לבוא למכוניות שלהם בעזרת זה שהם מציעים להן סמים.

פ.ז: ככה זה באמת קורה. אז כל עוד אתה צריך להתנהג בצורה מסויימת, אתה חייב להפוך את האישיות שלך ליותר משעממת בשביל לדאוג לצרכים הגופניים הבסיסיים שלך. זה מוביל לעוד הרבה בעיות אחרות. כמו למשל כשאתה מסיים תיכון, איך תדאג שהעולם יידע שאתה בדיוק כמו המכוער ההוא ובגלל זה אתה מתאים לזיונים? אתה צריך להציג מצויינות ואחידות מזוייפים, וזה כל מה שזה. כל עוד התסמונת של התיכון מתבססת על: מגניב זה הכי טוב, נורמלי זה הכי טוב, וכל אחד שלא נופל במשבצת הזאת הוא מוזר ודחוי ואפילו יש מצב שיאכל חרא על הבמה…

ל.ר: או יקשיב לפראנק זאפה…

פ.ז: זה מה שקורה. ואחת הסיבות שיש לי מעריצים מכל הסוגים היא, אני חושב שאני נגיש לאנשים שצריכים את החיזוק הזה בגלל שהם שונים. אין מיליונים כמותם אבל המעט שיש שם ממש אוהבים את זה בגלל שזה עוזר להם. זה נותן להם משהו לעשות עם הזמן הפנוי שלהם בזמן שהם לא מזיינים.

ל.ר: אתה באמת משקיע במעריצים שלך. אין עוד אומנים שמנסים לתת למעריצים שלהם בילוי טוב כמו שאתה מנסה.

פ.ז: אני גם מקבל הרבה בחזרה מזה. אתה חושב שזה לא כיף לעמוד שם ולהיות בחדר עם אלפי אנשים שהגיעו לשם בגלל שהם אוהבים אותך? שהם החברים שלך? זה די מדהים ואני אעשה הכל בשבילם מלבד לאכול חרא על הבמה.

ל.ר: מה קרה לך בקוקמונגה ב-1963?

פ.ז: כן, זה סיפור גדול. היה לי אולפן הקלטות ומעבר לרחוב הייתה כנסייה של "פאנטים". [ במקור: Holly Roller Church ], עם טייפ 5 ערוצים מתוצרת ביתית. קניתי את האולפן מהבחור שבנה אותו עם כסף שהרווחתי מלעשות קופה על איזה סרט. בקניית האולפן הסכמתי גם לקנות את החוסות שלו. הפיגור בתשלומים על שכר דירה ועוד כמה חשבונות ודברים כאלו. אז הייתי שם, מקליט 12 שעות ביום, נהנה מהחיים!
ופגשתי את הבחורה הזאת שהייתה לה חברה, שהיה לה תינוק שחור והיא הייתה לבנה….

ל.ר: ובזמן ההוא.. וואו.

פ.ז: ובקוקמונגה קליפורניה מעבר לרחוב של הכנסייה, הן לא אהבו להשאר באולפן כל הזמן, הן גרו באולפן איתי, והן היו יוצאות החוצה ויושבות בכניסה למקום. וגם היינו ממש קרובים לבי"ס היסודי. העיירה קוקמונגה היא הצטלבות של שדרות ארצ'יבלאד [ Archibald Avenue ] ודרך 66 [ Route 66 ]. זה כל מה שזה. המקום הזה הוא ממש מנטליות של עיר שיכורים קטנה. אז הן ישבו שם בחוץ, משחקות עם התינוק ואנשים פשוט התנהגו בצורה ממש מוזרה. הדבר הבא שאני מודע אליו, דברים מוזרים מסויימים התחילו לקרות מסביב לאולפן. בחור אחד הגיע ואמר שהוא מפקח של ביטוח מטעם בעל הבית, ואני בטוח שהוא לא היה. הוא היה סוג מסויים של שוטר. הוא נכנס פנימה ואני חושב שהוא שתל מכשיר האזנה באולפן.
הדבר הבא שקרה הוא: אני ניסתי להפיק איזה סרט שנקרא Captain Beefheart And The Grunt People. ועשינו אודישנים לכל מי שרצה להיות בסרט מהעיירה, והוצאנו הודעה לליהוק למקומיים ובחנו איזה בחור מקומי לתפקיד הסנטור בסרט. אחד הבחורים שנבחנו לתפקיד היה בעצם סגן היחידה שעצרה אותי, כשאני מסתכל אחורה ונזכר.
אז, אני לא באמת מכיר את החוקים במקום הזה או מה כל הקטע היה. אני בכלל לא הייתי מודע לכל זה. זמן קצר אחרי זה איזה בחור אחד מגיע לאולפן. היה לי שלט בכניסה שאומר  "להקליט את הלהקה שלך 13.5 $ לשעה. הבחור הזה נכנס פנימה ואמר שהוא מוכר מכוניות משומשות ושחלק מהבחורים שהוא עובד בשבילהם עושים מסיבה ביום רביעי והאם אני יכול לעשות סרט בשבילם. משהו לשעשע את החבר'ה. שאלתי אותו על מה הוא חושב והוא תיאר אירוע על בסיס פורנו כזה.
מה שהוא תאר, גם אם הייתי רוצה לעשות את זה, זה היה בלתי אפשרי במיוחד בתקציב של מוכר מכוניות משומשות. הוא לא לקח בחשבון זמן מעבדה וכל הדברים האלה. אז אני אמרתי: "טוב, אם כל מה שאתה רוצה לעשות זה לגרום לכמה מוכרי מכוניות משומשות לצחוק, מה אתה אומר שאני אכין לך קלטת?". חשבתי שכבדרן זה חלק מחובותיי האזרחיות לוודא שמוכרי מכוניות משומשות יכלו לצחוק קצת.
אז הוא אומר: "כן, זה רעיון גדול!", והוא נתן לי 100$ ורשם את כל הדברים שהוא רוצה שיהיו בקלטת. סוגים שונים של זיונים ומציצות שאנחנו אמורים ל….אני מתכוון הוא נתן לי רשימת קניות. באותו זמן היה לו מכשיר קשר דולק על היד ששידר את כל זה למשאית שישבה בחוץ. אז אני אמרתי : "אין שום בעיה תחזור מחר בצהריים לאסוף את הקלטת ולחבר'ה יהיה אחלה של בילוי". אז באותו ערב אני ואחת הבנות הכנו את הקלטת. ולא היה לזה שום קשר לזיונים ומציצות. אף אחד לא התפשט. זה הכל היה קומדיה.

ל.ר: בכל מקרה לא יכלת לראות את הגוף שלכם בקלטת.

פ.ז: טוב, מה שקרה זה שהיו הרבה צחוקים. גרמנו למיטה לחרוק וכל מיני דברים כאלו. וכל הלילה ישבתי וחתכתי את הצחוקים מהקלטת כך שכל מה שהיה זה חריקות ודברים כאלו. ואז הקלטתי קצת מוזיקת רקע לעניין. הפקתי את הכל והיה לנו את הקלטת הסופית. יום למחרת הוא חזר, מכשיר קשר על היד, משאית בחוץ,והוא העביר לי 50$. ואני אמרתי "סגרנו שאתה נותן לי 100$". הקלטת לעולם לא עברה ידיים. באותו רגע הדלת נפתחת, פנסים מזורגגים בכל המקום, אזיקים, הם התחילו לקחת דברים מהמדפים. הם לקחו כל קלטת שהייתה שם. הם לקחו מקרן 8 מ"מ. הם לקחו כל סרט שהיה מונח שם. הם פשוט לקחו דברים ושמו אותם בקופסאות.

ל.ר: האם השריף רץ לבחירות נוספות באותה שנה?

פ.ז: לך תדע? הכל היה מבולבל בשבילי. לא היה לי מושג מה קורה. והם עצרו אותי, והם עצרו את הבנות. הם לקחו אותנו לכלא בסן ברנרדינו. בנתיים הם מסיעים אותנו לכלא, והבחור עם המכשיר קשר על היד במושב האחורי של האוטו מתחקר אותנו, וזה שוב משדר למשאית. אני גיליתי שהקלטות הללו קיימות בגלל שבזמן שאני הייתי בכלוב הם לקחו את הבנות והשמיעו להן אותן. אומרים להן [ פה פראנק משתמש בקול סטירי של שוטר קשוח] "…זה ממש מפליל. ויש לנו את זה ויש לנו כך ויש לנו את כל שאר הקלטות…אנחנו שוברים את כל מעגל הזימה הזה!". וכל החרטא הזה. אני מתכוון, זה היה פשוט מגוכך!
לא היה לי כסף. לאבא שלי היה התקף לב והוא היה מובטל. הוא עבד בתעשייה האוירית בקליפורניה ולא הייתה לו עבודה. הוא היה תפרן, והוא היה צריך לשנורר כדי להשיג מספיק כסף לשחרר אותי. אני השתחררתי והלכתי ללוס אנג'לס. בחור אחד מחברת תקליטים שם פרסם אחד מהשירים שלי והיה חייב לי קצת כסף. אספתי כמה מאות דולרים ממנו ,הלכתי לשחרר את הבנות, והלכנו והשגנו לנו עו"ד.
העו"ד אמר לי שאם הדברים יגיעו באמת למשפט, מכיוון שהם לקחו לי את כל הקלטות שהיו לי, הם ישמעו כל קלטת שהייתה לי במשפט וזה יגרום להרבה בעיות. היעוץ שלו היה, באלפי דולרים, לטעון ל-nolo contendre [ אין תגובה לאשמה, אינו מודה ואינו מכחיש]. אז אני אמרתי: "מה לעזאזל!". גם אם הייתי רוצה להמשיך עם זה, לא היה לי את הכסף בשביל זה. אבא שלי הי צריך לקחת הלוואה כדי להלחם בזה. ניסיתי להשיג את ה-ACLU [ האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות ] אבל הם לא היו מוכנים לגעת בזה. הם אמרו שהתיק קטן מידי וחסר חשיבות. למרות שזאת הייתה "מלכודת לא חוקית" וכל שאר הדברים.
אז הם שלחו אותי למעצר. כשהדבר סוף כל סוף מגיע לשימוע, הם השמיעו את הקלטת בלישכה של השופט. יש שם תובע בן 26 שמת לדפוק אותי, ויש שם את השופט והסגן יחידה, ואותי והבנות. אנחנו יושבים בלישכה של השופט ושומעים את הקלטת והוא צוחק ואומר: "היי, זה די טוב! זאת קלטת מצחיקה, נכון? מה זה?". אז הם טענו לעיסקה כך שאני אקבל 3 שנים תנאי לחצי שנה מאסר. אבל התובע התעקש שאני ארצה זמן בכלא. הייתי חייב לקבל לפחות 10 ימים.

ל.ר: אנחנו חייבים להרחיק אנשים מסוכנים כמוך מהרחובות, נכון?

פ.ז: תראה, הדבר האחר שעמד מאחורי התביעה, זה שהם התכוונו להרחיב את שדרות ארצ'יבלאד והם הלכו להרוס את המקום. אז הם חשבו שהם יוציאו אותי משם.

ל.ר: חוסך את הבעיה של לקיחת באמצעות חברה בכירה.

פ.ז: בכל מקרה, בדרכי לכלוב הקטן לפני שהאוטבוס מגיע לקחת אותי לכלא המחוזי, סגן היחדה הזה נכנס פנימה יחד עם התובע ועדיין יש להם את כל הקלטות שלי. כל מה שהם לקחו מהאולפן שלי, והוא אומר: "אם תתן לשריף להחליט איזה מהקלטות כאן גסות, נתן לך חזרה את השאר". הסברתי לו שזה לא בסמכותי להפוך את השריף לשופט. והם הלכו החוצה. וזאת הייתה הפעם האחרונה שראיתי או שמעתי על כל הרכוש שלי שהם לקחו מהאולפן. לעולם לא קיבלתי את זה חזרה. כולל קלטות מאסטר של מופעים מוזיקלים ושל דברים שלא דיברו עליהם. הם פשוט לקחו הכל ואף פעם לא החזירו את זה.

ל.ר: אולי זה עדיין הרכוש של הפקיד במשרד שם?

פ.ז: סביר להניח שלא.

ל.ר: מיהו הנציג המשפטי שלך עכשיו?

פ.ז: סטיבן מילר. הוא ממש טוב. הוא ממש מסריח ותאמין לי שהוא נקי. הוא מהבחורים האלו שעושים מיניקור. הוא מתעסק עם הרבה תיקים גדולים.

ל.ר: פראנק, כמה אנשים אתה חושב שיודעים ש-Stick It Out בא מקטע ישן שלך שנקרא Geff Mijwat Vloor Bedeking Onder Deze Vette Zwefende Sofa?

 פ.ז: הרבה. החבר'ה הרציניים יודעים את זה.

ל.ר: אני גאה בעצמי על זה שאני יודע דברים קטנים כאלו.

פ.ז: אם אתה רוצה לדעת " דברים קטנים", מאיפה מגיע Duke of Prunes come from?

ל.ר: לפני Absolutely Free? אני לא יודע.

פ.ז: לפני שנים כתבתי פס קול למערבון שנקרא Run Home Slow. יש שם סצינה שבה בחורה אידיוטית ונימפומנית מזיינת גמד גיבן ליד פגר רקוב של חמור, ו-Duke of Prunes זאת המוזיקה ברקע. אחרי זה הוספתי לזה מילים בשביל האלבום.

ל.ר: פראנק זה היה ממש כבוד.

פ.ז: טוב, אני מקווה שנהנת.

ל.ר: אני יודע שאתה לא אוהב עיתנואי רוק אבל אני לא אחד מאלו.

פ.ז: אני יודע, בגלל זה אני מדבר איתך.