אם.קיי אולטרה בישראל?

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

פורס

פורסם במקור ב”שבבים”, הבלוג של איריס יער אדלבאום: http://www.notes.co.il/iris

בהמשך לפוסט על הפסיכולוגים המענים, אשלים את הדיווח שבסוף השבוע הזה מתכנס איגוד הפסיכולוגים האמריקאי בסן פרנסיסקו להצבעה על הצעה לאסור לחלוטין השתתפות של פסיכולוגים בעינויים. זה עומד להיות כינוס סוער ומעניין, והדיווחים יגיעו בודאי בתחילת שבוע הבא.

כל זה מחזיר את השאלה לגבי קיום של תוכניות דומות בישראל, ולשאלה המקורית, עד כמה שותפה ישראל בפרוייקטים של מ.ק.אולטרה בתקופת המלחמה הקרה. למי שאינו מכיר את המונח, איזכור קצר ממש (אפשר לקרוא בבלוג הזה על הנושא וגם בגוגל) מדובר באגד פרוייקטים מחקריים במימון הסי.איי.איי בתקופת המלחמה הקרה. עיקר המחקרים בוצעו בקבלנות על ידי מיטב המוסדות האקדמיים ובריאות הנפש באמריקה, וגם בקרב מדינות אחרות (קנדה, המפורסמת בהן, שבה נחשף איאן קמרון כמי שביצע ניסויים בקליניקה לטיפול בדכאון). בכירי הפסיכיאטרים והפסיכולוגים גויסו לבחון נושאים של חקירה, השאה, שטיפת מוח, סימום, בדרך כלל על אנשים שלא הסכימו ולא ידעו כלל שהם חלק מניסוי. הסי.איי.איי הודה אז, ומודה היום במסמכים שפורסמו לאחרונה, שהניסויים נעשו גם על ילדים קטנים, החל מגיל 5 (זה מה שהם מודים).

בעקבות חקירה בסנאט פוטר הלמס, ראש הסוכנות, ונערכו שינויים קוסמטיים. הלמס הצליח להשמיד את רוב הראיות בטרם שמו עליהן יד חוקרי האף.בי.איי ועיתונאים. אך ממה שנותר (בעיקר במחלקת החשבונות…), עלתה תמונה מזעזעת של “קניית” המקצוע, האקדמיה, במאסות בכסף חוץ תקציבי של הסי.איי.איי. הניסויים היו מפלצתיים, וגררו מותם של אנשים. אז נוסח גם קוד החקירות של הסי.איי.איי, הידוע לשמצה, שפורסם בשנת 1997, ובו נחשפת החיבה היתרה של הסוכנות לשיטות של “חסך חושי” כתחליף לעינויים קלסיים. חסך חושי בלווית הטרדה נפשית, מניפולציות והשפלה מינית, משיגות אפקט מדהים בשבירת האישיות והצמדתה לחוקר.

נושא זה עלה עכשיו עם פירסום שיטות החקירה בגוואטנמו והשערוריות של אבו גרייב. לי זה דוקא מזכיר את וענונו, ואחת עשרה השנים שהוא “בילה” בבידוד, טרף לניסויים מן הסוג הזה, ועוד תחת אישור של בתי המשפט הישראלים, אין טוב מזה. נוצר לעיתים הרושם ש”תוצר לוואי” זה של פרשת וענונו, אולי אינו כל כך שולי בפרשה כולה. ומכאן לענייננו.

עמימות

ניתוח קר ושיטתי של ההיסטוריה של שיתופי הפעולה בין ארצות הברית לישראל מוביל למסקנה הכרחית שישראל השתתפה באופן משמעותי במערך הניסויים בתחומי “התנהגות” (זה טווח רחב מאד של נושאים, חלקם לגיטימיים), ונקטה באותן שיטות לאיתור “סובייקטים”. בארצות הברית, משתי הועדות שחקרו את הנושא (הראשונה ועדת צ’רצ’ לחקר מ.ק. אולטרה, והשניה הועדה הנשיאותית של קלינטון לחקר ניסויים בבני אדם בקרינה רדיואקטיבית) – עולה בקצרה שיטת ה”קצירה” של אנשים, כולל ילדים, לצורך ניסויים כפי שהם עלו מן החקירות שם. לגבי קטינים, כולל ילדים, הושגה במקרים רבים “הסכמה” של הורים לנדב את הילדים לפרוייקט. במקרים של משפחות מוחלשות (בארה”ב, “זבל לבן” תושבי ההרים למשל), הופעל לחץ בלבד והילדים נמסרו, במקרים אחרים אותרו הורים בעייתיים מקרב עובדים במערכות האלה, בעיקר מקרב אנשי צבא. ההורים תוגמלו כספית עבור “הרשאה” לילדים להשתתף בפרוייקט.

לגבי קרינה רדיואקטיבית, ברוב המקרים זה בוצע במתקנים אזרחיים משובחים, בתי חולים אוניברסיטאיים, על אנשים שלא ידעו פשוט שהם מקבלים רעל במקום טיפול, זה כלל אמהות בהריון ועוד. בענייני קרינה ורדיואקטיביות נעשו גם ניסויים על ילדים במוסדות חוסים למפגרים, בתי כלא, וחיילים. עדיפות לשחורים כמובן.

חשוב לציין שניסויים רבים בתקופת אם-קיי-אולטרה נסובו על סמים והשפעתם, ולכן נעשו בשיתוף פעולה עסקי עם ארגוני פשע, ספקי סמים, סרסורים של זונות (לבדיקת התנהגות מינית) וכו’…

הגישה הישראלית הכללית היא שבדברים כאלה לא מהרהרים אחר המלכות, ומה שמחליטים “למעלה” הוא טוב וכשר, כי זה השרדות וכי “כולם עושים את זה”.

למאמר המקורי בקונספיל הישן