חשיפה: התנצרות מתוך חוסר-ידע של אחים\יות תועים\ות, תחת מבני-חשיבה פרוטסטנטיים פנטיים עריצים שהוחדרו באקדמיה.
כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…
והמאמץ המיוחד "לשילוב החרדים" ב"חברה הישראלית" הנוצרית-רפורמית, להשלמת משימת המיסיון.
1(מבני–החשיבה הנ"ל הינם: הבנת המציאות ללא כל מסורת, שויון טוטלי ומלאכותי, הכל ארצי-חומרי, והדטרמניזם שאחת מהשלכותיו הינה היעדר בחירה-חפשית לאדם והיותו כבהמה וכו').
במצב מלחמה בין שני עמים או מאבק השקפתי בין קבוצות שונות, תיתכן הכרעה וניצחון מוחלט דווקא של הקבוצה הקטנה והחלשה, מול העם או הקבוצה המגובשת שהיא חזקה וגדולה מאוד, אם וכאשר הקבוצה החלשה תצליח להטעות את החזקה במטרותיה וכל שכן באמצעות הסוואת כמות וסוגי כלי-הנשק שברשותה. פסגת הצלחתה תהיה ביכולותיה להטעות את הקבוצה החזקה, בכך שהיא כלל אינה רוצה להילחם בה.
גם כאשר אין ביכולתה להסוות את רצונה המלחמתי, אך אם היא תתחפש לקבוצה אחרת או עם אחר, היא תוכל אפילו בקלות להביס את יריבתה, כיוון שהקבוצה החזקה יותר מתכננת את מהלכי מלחמתה בהתבסס על יכולותיה של הקבוצה המחופשת, חולשותיה ומגמותיה, כאשר למעשה מדובר בקבוצה אחרת, עם יכולות ומגמות שונות לחלוטין.
אנו רואים, בדוגמא א: שבמלחמת עמלק בישראל, הם התחפשו לכנענים וממילא עם-ישראל לא זיהה בצורה ברורה מה היו יכולותיו וכוונותיו, היינו, להשמדה מוחלטת של עם ישראל ורצונו "לפגוע" באלוקי ישראל, גם מחוסר-ידע על כלי הנשק שלו – למעלה ממיליון מכשפים. עם-ישראל ראה שמשהו אינו כשורה, כי אמנם שפתם היתה כנענית אך בגדיהם היו של עמלקים. בגלל הטעיה זו, חשש כל כך עם-ישראל והוכרח להתפלל לאלוקים, ביודעו שרק ממנו תבוא הישועה ואכן נזקק עם-ישראל לניסים כדי לנצח את עמלק, גם בהיותו חלש מעם-ישראל (מדרש).
דוגמא ב': בימי בית-שני שלט ינאי המלך על כל ארץ ישראל, אך הוא פחד דווקא מקבוצה קטנה בגלל היותה מוסווית, שדווקא היא זו שעלולה למוטט את כל הממלכה.
לכן, הוא אמר לאשתו שלומציון, בהעבירו לה את המלוכה לפני מותו – "אל תתייראי לא מהפרושים ולא מהצדוקים, אלא מן הצבועים…". (גמרא, מסכת סוטה כב:)
דוגמא ג': הדוגמא הבולטת ביותר היא של עשו (שנשמתו התגלגלה ביש"ו – אברבנאל, ישעיה לה י), שברוב צביעותו הצליח על אף היותו אדם בודד, לרמות את כל העולם עד כדי כך, שרק הקב"ה ידע שהוא השקר בהתגלמותו – "עשו, הא שווא שבראתי בעולמי" (מדרש רבה, תולדות סג ח).
גם בין יחידים מפורסמים: הריגת אבנר בן נר וגדליה בן אחיקם, התבססה על הסוואת כוונות. כמו כן, בפעילות יזומה של יחידים, מצינו שימוש בהסוואות שיטתיות אלו שפעלו לחילופין, דווקא לישועה זמנית של עמנו, אצל יעל אשת הקיני "הכנועה", בהצלחתה להכריע את סיסרא האכזר, או שמשון הגיבור שטשטש את זהותו בהיותו עם בנות פלשת, כאמצעי להושיע את ישראל מיד הפלישתים, או באסתר המוסווית שגברה על המן ואחשורוש, או יהודית המתחזה, מתקופת שלטון יון בארצנו וכו'.
הפועל-היוצא מהדוגמאות הנ"ל, שכדי לשרוד ולנצח, חייבים היו לזהות תחילה ובמדויק מי היא באמת הקבוצה הקטנה/החלשה נגדה נלחמים, מהם יסודות דתה וכוחה האמיתיים ומהן מגמותיה ומזימותיה, שאם לא כן, היא בוודאי תהיה זו שתכבוש את בני הקבוצה הגדולה והחזקה, מכוח הצלחתה להסוות את כל הנ"ל. כמו כן, חייבים לפרסם זאת לכל בני הקבוצה/העם ולהזהירם, כדי שלא ישתפו עמם פעולה, כדי למנוע יצירת סרטן ממאיר ומתפשט בגוף הקבוצה הגדולה/החזקה, מה שבסופו של דבר בהכרח ימוטט אותה לחלוטין. יש לדעת [על-פי "הערוך"] כי מינים הינם יהודים מלומדים בתורה, גם כאלו הנחשבים לרבנים, ש"רק" משדרגים ומסיטים מעט את מסורת המקורות וחז"ל, בחלקלקות לשונם, אך בהסוואתם זו הינם גרועים ומסוכנים יותר מהאפיקורסים הגלויים שכופרים בכל, עד כדי כך ש"שאני מינות דמשכיה" (מסכת עבודה זרה, כז:) – שונה היא המינות בהיותה מושכת יותר, דוגמת כל מבני-החשיבה הנוצריים שבאקדמיה הפרוטסטנטית גם בארצנו, שעיקר הצלחתם בכך שאינם מעוררים התנגדות, כמו שנאמר כבר בתורתנו על עשו, הנוצרי הראשון – "כי ציד בפיו" (האופייני לכל תלמידי-תלמידיו, המרצים באקדמיה ובציונות-הדתית וכו'), כפי שכותב האברבנאל (ישעיה לה, י), שנשמתו של עשו התגלגלה ביש"ו. לכן נחשבים המינים, לתלמידי יש"ו הנוצרי [שו"ת רדב"ז סימן קצ"ח, ד"ה סוף].