על מסדר הטמפלרים והבונים החופשיים

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

לכבוד יום שישי ה13, גברותי ורבותי החלטנו להביא לכם משהו מיוחד. בידינו ספר "אמת אחרת: הנוסח הסקוטי" מסדרת הספרים בעלי אותו כותר "אמת אחרת" של ארגון הבונים החופשיים. ספר זה הוא ממש כמו "דוגמא ומוסר" של אלברט פייק הישראלי, הוא מגלם בתוכו את תמצית ההיסטוריה הסמלים והטקסים של הנוסח הסקוטי מהדרגה הראשונה ועד הדרגה ה33. בפרק מיוחד על הטמפלרים, אנו נתקלים באחד מפיסות המידע המעניינות ביותר שמצאנו בספרות המאסונית, המספר לנו על החשיבות הרבה של הטמפלרים בהתגלגלות המיסטריות למערב.

להלן הקטע מתוך הספר:

"הסבר לתאוריה הקושרת את הבניה החופשית לטמפלרים. לוח זמנים הטמפלרי-מסוני מורכב לכאורה משתי תקופות:

1. התקופה הצלבנית (1128-312)

2. התקופה המסונית (החל מ-1778)

בשנת 1778, בעיר באידנבורו, סקוטלנד, ערכו לראשונה בונים חופשיים מלשכת סנט-סטפן (St. Stephen) מס' 145, יחד עם אחים מלשכת פרת וסקון (Perth & Scoon) מס' 3, טקס טמפלרי במסגרת הRoyal Arch.

רובינסון כתב בספרו "נולדו בדם" כי: "רק שני גופים בעולם מזדהים עם מקדש המלך שלמה והם: הבונים החופשיים ומסדר הצלבנים של המקדש (האבירים הטמפלרים)". המסדר השני קם על חורבות הראשון. המחבר טען כי האבירים הטמפלרים נפגעו קשות על ידי הכנסייה (האפיפיור) והמדינה (צרפת) בעת המעצרים ההמוניים שערכו בשנת 1307 – ביום שיש ה-13 באוקטובר, הוא יום שישי השחור (והמקור להתייחסות השלילית למספר 13). עוד הסביר כי מאז המאורעות הללו, היו הטמפלרים חשופים לרדיפות ועינויי גוף ונפש קשים. לאחר שנת 1312 – תאריך הוצאתם להורג של מנהיגי המסדר ופיזור אחיו – גברו הרדיפות אחריהם ולא פסקו שנים רבות לאחר מכן. הפתרון למצוקתם זו היה סודיות וירידה למחתרת. הם קיימו את אספותיהם תחת מעטה כבד של סודיות ותחת שמירה של אחים חמושים בחרבות. הזמן שחלף בין המעצרים ועד להוצאתו להורג של דה-מוליי (5 שנים), אפשר לטמפלרים, בסיוע אחים שמחוץ לכלא, לבנות מסדר חדש, חזק בתשתיתו וסודי כמעט לחלוטין.

בתקופת הרדיפות החמורות אחר הטמפלרים בצרפת, שלט באנגליה המלך אדוארד ה-II אדם חסר אופי ומנהיג חלש. בסקוטלנד שלט באותה העת, רוברט ברוס, אשר התכונן, לאחר קיפאון ארוך זמן, למלחמה מכרעת באנגלים. הסקוטים אכן ניצחו ב-Bannock burn. לאחר הניצחון, קלטה סקוטלנד, לחיקה, בסבר פנים יפות, את האבירים הטמפלרים (בניגוד להוראת האפיפיור לעצור ולדון אותם).

האנגלים- אויביהם המרים של הסקוטים ושל הצרפתים – ראו בצער כיצד עוברת האפיפיורות מרומא לצרפת (אביניון). האנגלים לא ראו כל טעם לסייע לאפיפיור במלחמתו בטמפלרים, מה גם שהמלך הצרפתי פיליפ ה-IV היה מעורב בבחישה בהנהגתה של הכנסייה במיקומה החדש. המחבר, ג'והן רובינסון טען כי המקור היחיד אשר יש לו יסודות מסוניים כה רבים כמו : מעטה הסודיות, המחוגה והמד זווית, הרצפה המשובצת שחור ולבן, הסודות האבודים, הסינר מעור הכבש, הלבוש והעדיים של הבונים החופשיים, ועוד – הוא מסדר הטמפלרים.

"המחוגה והמד זווית מופיעים באופן אלגורי בחותם המלך שלמה, ומסמלים באופן ישיר את העובדה שהבניין לא הושלם". מדובר בבניין אלגורי ווירטואלי של מוסר, אמת וצדקה, שלא הושלם. אלא שבית המקדש שהקים המלך שלמה הושלם ועמד על תילו מאות שנים; המעשה התייחס להפסקת הבנייה הקשורה בחירם אבי. מאחר וזה נרצח, הרי שעבורו לא הושלם הבניין הקדוש. האלגוריה מתבטאת בדרמה המתקיימת בלשכה המסונית, שלפיה העולה לדרגת (רב-אומן) רב-בונה (Master Mason), מייצג את הרב-אומן שנרצח באמצע בניית בית המקדש, הלא הוא חירם אבי. מחבר הספר הסיק מכך, כי רק הטמפלרים יכלו להיות מקור למכלול כזה של אלגוריות ודרמטיזציה.

המחבר הוסיף וטען כי ההסתמכות על הגילדות, הסמליות והשימוש בחוקים שלהם (Old Charges) מתקופת ימי הביניים, הייתה דרך להסתיר את האמת שהתחבאה מאחורי המסדר שמקורו במסדר הצלבני הטמפלרי ההרוס. הטמפלרים חיו בחרדה מתמדת מאחר ראשם הייתה מונחת חרב כבדה: ההחלטה של מועצת האפיפיורות בטולוז משנת 1229, שעל פיה, כל מי שהוכרז ככופר על ידי הכנסייה הקתולית, יוצא להורג, משפחתו תגורש, ורכושו (בעיקר אדמותיו) יוחרמו לטובת הכנסייה. הטמפלרים נזקקו באחת להציל את חייהם ולא את נפשותיהם, כפי שדרשה הכנסייה. על כך טען המחבר, כי, בעטיו של הזעם על הכנסייה הקתולית ואבדן האמון בה, לא דרשו הטמפלרים מאחיהם להכריז על האמונה שלהם, אלא רק על עצם האמונה באל עליון.

הבניה החופשית לתפיסת המחבר, החרתה אחר הטמפלרים ודורשת אמונה באל אחד. ההיסטוריה המסונית מדברת על התחלה רשמית בשנת 1717 (הקמת הלשכה הגדולה של אנגליה). קיימות אמנם הוכחות ברורות שלפיהן פעלו לשכות מסוניות בסוף המאה ה-15 ( 1490 ואולי אף קודם לכן). למרות זאת, נראה כי קיים פער רב של שנים בין 1312, 1490, וכמובן 1717. המחבר של "נולדו בדם", ג'והאן ג'י רובינסון, טען כי מאחר וההיסטוריונים לא חשבו על הקשר שבין הטמפלרים למסונים, הם לא ריכזו את המידע המתאים אשר חמק מעניהם. רובינסון התחיל במרד האיכרים האנגלי של שנת 1381, בו נרצח הארכיבישוף מקנטרברי. במאורעות אלה הותקפו אתרים השייכים להוספיטלרים, אך מנגד לא נפגעה כלל הכנסייה הטמפלרית המרכזית של לונדון, בעוד שכל הבניינים הסובבים אותה נהרסו כליל. מנהיגי המרד טענו כי הם שייכים לגוף חשאי גדול (The Great Society).

ההיסטוריונית המפורסמת ברברה טוכמן ראתה בהתנהלות הפיכה זו: "הוכחה מסויימת של תכנון".(97). כלומר, לא הייתה כאן התפרצות ספונטנית.

המדינאי הבריטי הגדול, וינסטון צ'רצ'יל (קונספיל: בונה חופשי דרגה 33, ודרואיד במסדר הדרואידים העתיק) כתב בעניין זה: "במהלך הקיץ של 1381 הייתה תסיסה כללית. מאחורי כל זה התחבא ארגון. סוכנים נעו בין הכפרים של מרכז אנגליה ועמדו בקשר עם 'ארגון גדול' (Great Society), אשר פגישותיו התנהלו בלונדון" (98). אמנם, בין האיכרים שנמלטו מן המקום, היו צאצאי טמפלרים שמנהיגם וולטר, כונה בפיהם The Tyler (השוער) – ממשיכים של הטמפלרים ומנהיגם של הבונים החופשיים הסודיים. שנה לאחר מכן ב-1382, הצהיר הארכיבישוף החדש קורטניי, כי קיימת אגודה סודית, שחבריה השתתפו במרד האיכרים. חברי אגודה זו כונו: "Lollards", (המילה לולארד מקורה במילה ההולנדית "למלמל") או "Mumblers" ("מלמול" בשפה האנגלית) מאחר ואנשיה מלמלו ללא הרף תפילות. הלולארדס, אשר בראשם עמד ג'והאן וויקליף (John wyclif), נחשבים למורדים הראשונים נגד העריצות והכפייה של הכנסייה הנוצרית – ובעיקר הקתולית. (101-99). הכנסייה ריכזה את ה"לולארדס" באוקספורד, תוך נסיון נפל לחסל את האגודה שלהם. כתוצאה מכך, החמירו אלה עוד יותר את מעטה הסודיות שלהם והמשיכו בפעילותם לפחות לתקופה של 200 שנה. ה"לולארדס" פעלו במפגשים חשאיים (Conventicles).

ההיסטוריונים אכן יודעים לספר על קיומה של אגודה חאשית זו ועל העובדה שהיא הייתה מורכבת מתאים חשאיים, אך לא הרבה יותר מכך. האגודה הזו דאגה להסתיר אנשים שנרדפו על ידי הכנסייה. חלק מהאריסטוקרטים (ואולי האבירים?) שמאסו בכפייה הדתית, נטו לתמוך בחשאי בגוף מסתורי זה ואף נעזרו באנשיו להגיע למה שנקרא הרפורמציה הפרוטסטנטית של 1414. המחבר ציין כי רק הבנייה החופשית יכולה הייתה להיות אותו ארגון וכי אין זה הגיוני שבאותם הימים התקיימו שני ארגונים חשאיים דומים זה לצד זה.

לדעתו קיום של תאים רבים בארגון, נתפסו, לעתים בטעות, כגופים שונים, שהרי בשטח פעלו כולם בחסות הנהגה אחת מאוחדת: הנהגת הבונים החופשיים. על פי תפיסה זו, לדעת רובינסון, התאים של ה"לולארדס" היו מאוחר יותר ללשכות המוכרות כיום. על פי אותה תאוריה, החוליה ההיסטורית המקשרת את הטמפלרים אל הבונים החופשיים, היה פרנסיס בייקון (מדען, פילוסוף ופעיל פוליטי בחצרות המלכה אליזבת ה-I והמלך ג'יימס ה-I), אשר רעיונותיו, אותם העלה על הכתב, תאמו לחלוטין לתפיסה והפילוסופיה המסונית מאה שנים מאוחר יותר. בייקון כתב בין השאר : "בטוח הוא כי האור שקיבל אדם מעצת חברו, טהור יותר מן ההבנה האישית והשפיטה העצמית שלו".

בייקון התפרסם בעקבות ספרו "אטלנטיס החדשה" (103-102), שפורסם בשנת 1627 (שנה לאחר מותו).

בייקון הביע את תפיסת עולמו האוטופית: אי בודד שבו מתקיימים חיים המונחים על ידי חברה משכילה. אנשים אלה חיים בסוד ומסתירים את חייהם האמתיים מתפיסות עולם של זרים המגיעים לאי. בייקון כתב על כך: "אנו מכירים היטב את מרבית דיירי תבל, אך בלתי ידועים להם".(96) הוא הסביר כי אנשי האי מסתמכים על חוקים חכמים של מלך קדום (המלך שלמה?). מלכו של האי האמור מקים מוסד הקרוי מסדר (Order) או חברה/אגודה (Society) הנקראת "הבית של שלמה" (Salomon's House). אגודה זו תקדיש עצמה לחקר ברואיו של האל. האגודה האוטופית אמורה לשלוח כל שתים-עשרה שנה אניות לעולם כדי לחקור אותו, במטרה לפתח את הלמידה, להגיע למדינות שונות ולהביא מחוכמתן אל האי.

להזכירכם, על פי האגדה המסונית, שלח שלמה 12 שליחים כדי למצוא את חירם אבי. הדברים אותם ילמדו השליחים של בייקון, יעסקו במדע, באמנות ובהמצאות חדשות. לכך יתלוו ספרים, מוצגים וכל דבר אשר יוכל להיות לעזר ללמידה – הדבר החשוב ביותר עבור האור של ההשכלה. הסיכום של דברי בייקון מצביע על מסוניות מובהקת: "כפי שהנכם רואים, אין אנו סוחרים בזהב, כסף או תכשיטים. לא משי, לא תבלינים ולא כל מוצר אחר מכעין אלה; רק דבר אחד הננו מחפשים והוא פרי מעשה אלוהים הראשון מכל – האור".

נושא מעניין נוסף, הוא: הסבלנות הדתית. בייקון מציין בספרו זה כי על האי יושבים גם יהודים, אשר ניתנה להם מלא הזכות לקיים את דתם כרצונם. בייקון למד זאת, לכאורה, מסוחר יהודי המתגורר על האי ששמו: Joabin (שם אשר בייקון יצר משילוב שמות עמוד הכניסה להיכל המלך שלמה, יכין ובועז – Jachin & Boaz). דברי בייקון נראים נבואיים, שכן הוא קבע כי "קולג' בלתי נראה" המורכב מאנשי מדע – בנאים, יקום בקרוב וייסד מרכז מדעי חשוב. וראה זה פלא, בשנת 1645, תשע-עשרה שנים לאחר מותו, נערכה פגישה ראשונה של "החברה המלכותית הבריטית" (The Royal Society), דבר המצביע כי לבונים החופשים הייתה יד נכבדה בהקמת ארגון מדעי חשוב זה.

המחבר טוען כי בייקון לא היה נביא כלל מאחר ועוד ביומיו החלה ההתארגנות הזו על ידי בונים חופשים, אלא שזו – מחשש אנשי הדת והבערות של הציבור – התקיימה בחדרי חדרים, עד לחשיפה בשנת 1645. לטענתו רובינסון, למד בייקון מתוך הדברים כי הבונים החופשיים היו צאצאיהם הרעיוניים של הטמפלרים. רובינסון הוסיף והסביר כי אמנם לא היו בידו מסמכים שיוכיחו ישירות את הקשר בין הטמפלרים והבונים החופשים, אלא ההנחות וההשערות בלבד. הוא גילה סיפורים שעברו מאב לבן בלשכות מסוניות בסקוטלנד, בגופם וברעיונתיהם.

המחבר היה מודע לעובדה כי גופים שונים – אנטי מסונים מעיקרם – טענו כי הקשר בין הטמפלרים והבונים החופשיים הוא עלילה בלבד, שאותה רקמו היהודים. לדבריו, הניסיון לקשור בין הטמפלרים לבונים החופשים יצר במהלך השנים כמות אדירה של מסמכים מזויפים, אשר העיבה על האמת ולא אפשרה למצוא את המקורות הרציניים לקשר האמור.

הבונים החופשיים שקיבלו על עצמם את הכינוי ה"טמפלרים", הופיעו לראשונה בגרמניה, התפשטו לצרפת ומשם בווריציות שונות עברו לארה"ב(1770) ולבריטניה (1778).

אף אחד מן המסדרים הלכאורה מסוניים הללו, לא היה מושתת על הרעיונות הטמפלריים המקוריים. המסדרים עסקו ועודם עוסקים בעצם חיסולם של הטמפלרים והוצאתו להורג של ז'אק דה מוליי. הדרגות שלהם כונו על כן: "דרגת הנקמה" של המסדרים הנלווים (הן בנוסח הסקוטי והן בנוסח היורקי). אגב, ממשיכי האבירים ההוספיטלרים הם, על פי ההשערה, אבירי-מלטה דהיום. יש הרואים גם בהם חלק מן הבניה החופשית."