December 6, 2021, 9:52 pm

השקר הגדול של הדמוקרטים, הם נאצים

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

מורה נבוכים לאנדרנוכרום חלק ג׳:

המקור הבא שנביא לגבי אנדרנוכרום הוא כנראה המשמעותי ביותר, וזה שעומד מאחורי המיתולוגיה המודרנית שהתפתחה סביבו. מדובר בהאנטר ס. תומפסון, העיתונאי המפורסם שהמציא את עיתונאות הגונזו (דיווח סובייקטיבי של העיתונאי המשתתף באירוע או התרחיש המסוקר במקום תיאור קר, מפורט ואובייקטיבי מבחוץ). אנו מביאים את הקטע הבא מתוך ספרו של תומפסון ״פחד ותיאוב בלאס וגאס״ אשר במקור היה אמור להיות כתבה לעיתון שהפכה בסופו של דבר לספר המבוסס על הקלטות מרובות שהאנטר הקליט ברשמקול לאורך מסעו עם עו״ד המשוגע שלו.

העדפנו להביא את הקטע מהספר מאשר העיבוד מחדש בסרט הקולנוע שנעשה עליו, וזאת כדי כמה שיותר להתקרב למקור הדברים. האנטר תומפסון כמובן, כעיתונאי בולט בזמנו, שנות ה60 וה70, היה מקורב ומיודד עם רבים מהאליטה התרבותית של תרבות הנגד בארה״ב. שימו לב להשוואה בין האנדרנוכרום למסקלין בקטע.

פחד ותיעוב בלאס וגאס:

״החדר נהייה שקט שוב. הוא ישב בכיסא שלו שוב וצפה במשימה בלתי אפשרית מטלטל בעצבנות את מקטרת החשיש. היא הייתה ריקה. "איפה האופיום?" הוא שאל.
השלכתי לעברו את התיק. "תיזהר", ממלמלתי. "לא נשאר מזה הרבה".
הוא השתעל. "בתור העורך דין שלך " הוא אמר. "אני ממליץ לך לא לדאוג". הוא הנהן לכיוון המקלחת. "קח מנה מהבקבוקון החום בתיק כלי הרחצה שלי". "מה זה?" "אנדרוכום" הוא אמר. "אתה לא צריך הרבה רק טעימונת קטנה".
לקחתי את הבקבוק וטבלתי את קצה מנקה האוזניים בזה.
"זה כנראה מספיק" הוא אמר. "החומר הזה יגרום למסקלין טהור להרגיש כמו בירה שחורה". "אם תיקח יותר מידי אתה תאבד את זה".
ליקקתי את קצה מנקה האוזניים "איפה השגת את זה?" שאלתי. "אתה לא יכול לקנות את זה".
"לא משנה" הוא אמר. "זה טהור".
הנהנתי בראשי בעצבנות "אלוהים! איזה לקוח מפלצתי אימצת הפעם? יש לחומר הזה רק מקור אחד". הוא הנהנן. "בלוטת האנדרנלין מאדם חי".אמרתי. "זה לא טוב אם אתה לוקח את זה מגופה".
"אני יודע" הוא ענה. "אבל לבחור לא היה כסף.הוא אחד מהפריקים השטניסטים. הוא הציע לי דם אנושי אמר לי שאני אתמסטל יותר ממה שהתמסטלתי כל החיים". הוא צחק. "חשבתי שהוא צוחק.אז אמרתי לו שיביא לפחות אונקייה של אנדרוכום טהור או אולי בלוטת אנדרנלין טריה לאכול".
יכולתי כבר להרגיש שהחומר משפיע עלי. הגל הראשון היה כמו שילוב של מסקלין ומתדרין. אולי אלך לשחות חשבתי לעצמי.
"כן" אמר העו"ד שלי, "הם עצרו את הבחור הזה על בעילת קטין, אבל הוא נשבע שהוא לא עשה את זה. למה שאני אזיין ילדים?" הוא אמר. "הם קטנים מדי!!!" הוא משך בכתפיו. "אלוהים, מה אני יגיד לך? אפילו לאיש זאב מזדיין מגיע ייצוג משפטי. לא העזתי לסרב למנוול. הוא עוד היה יכול לקחת את פותחן המכתבים ולנסות לקחת לי את בלוטת האצטרובל"….

האנטר ס. תומפסון מדבר על אנדרוכום בספרו "פחד ותיעוב בקמפיין הבחירות של 72". בהערות שוליים בפרק ״אפריל״ עמוד 140 הוא אומר: " זה היה קצת אחרי חצות בחדר מלון מעופש. הזיכרון מהשיחה קצת עמום בגלל צריכה מופרזת של אלכוהול, נקניקיות חזיר ו 40 סמ"ק של אנדרוכום".

בהערות על הדי. וי. די, הבמאי טרי גילאם, טוען שהתיאור שלו ושל תומפסון הוא הגזמה בדיונית. גילאם מתעקש שהסם הוא לגמרי בדיוני ושהוא לא מודע לקיום חומר עם השם הזה. אך אכן קיים חומר וסם כזה, ונשמע שתומפסון עקבי בדבריו.

קטע מהסרט המבוסס על הספר:

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר.