June 23, 2021, 8:56 pm

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

כיצד לצוד מתיוונים – חלק ב׳

ואז מגיע זוכה פרס הנובל איליה פריגוגין, מומחה לתרמודינמיקה, חקר העוסק בניתח ותיאור תמורות שקשה למדוד שעוברת אנרגיה. אולי גולת הכותרת של הענף הזה הוא החוק השני של התרמו דינמיקה, ובקליפת אגוז הוא אומר כך:

כל מערכת לאורך זמן מאליו תשאף תמיד לרמת אנטרופיה הגבוהה ביותר.

ומהי אנטרופיה?
נניח ויש לכם קוביה, ועל כל פאה רשום אותו המספר, כך שבהטלה יש וודאות מלאה לגבי התוצאה, בהקשר זה, האנטרופיה היא אפס. אם לכל פאה יהיה מספר אחר, האנטרופיה תהיה מקסימלית, כלומר רמת אי הודאות תהיה הגבוהה ביותר. לאורך זמן, מערכת מאליו נוטה למקסם את אי הודאות שלה, נוטה לכאוס.

החוק השני של תרמו דינמיקה מביא איתו דוגמאות רבות, שהן בלתי הפיכות, וכך בניגוד לפיזיקה הניוטונית ועד לאיינשטיין, נראה שיש כיוון לזמן. אם נראה תהליך כמו קובייה שנמסה, היפוך הזמן יציג תהליך שאינו מתיישב עם המציאות, שלולית של מים שהופכת לקוביית קרח שלמה. כך נשברת לה הסימטריות של הזמן, וכך יש משהו המשותף לכל, אשר נותן כיוון לחץ הזמן, האבנים, המינרלים, החיות, הכוכבים ובני האדם כולם מזדקנים ונשחקים עם הזמן.

אך אם מערכות נוטות עם הזמן ליותר אנטרופיה, כיצד ניתן ליישב זאת עם הסדר ההולך ומתפתח למשל בביולוגיה דרך אבולוציה הדרגתית? כאן נכנסים תיאור המערכות המפזרות של איליה פריגוגין אשר זיכה אותו בפרס נובל, ושדרכן הוא מסביר כיצד יכול להווצר מאליו סדר מתוך תוהו ובהו (כאוס).

הדגם של פריגוגין מתאר מתמטית כיצד מערכת פתוחה, בלתי צפויה ולא יציבה, תתארגן מאליו באופן ספונטני ברמה מורכבת ואצילית יותר. המערכת מזנקת דרך הסתעפות סטטיסטית מכאוס לסדר. פריגוגין מכנה מערכות אלה "מבנים מתפזרים" מכיוון שהן שורדות דרך חילופי אנרגיה פתוחים עם היקום האנטרופי (מערכת פתוחה), בדרך כלל במטרה לפזר את האנטרופיה שלהן אל הסביבה, מה שמוריד את רמת אי הסדר במערכת. בעצם, הסדר הפנימי נשמר ומשתכלל, על חשבון הסביבה.

אם למערכת נכנסת כמות של אנרגיה גדולה יותר מעשר יכולתה לפזר אותה החוצה, היא נהיית יותר כאוטית, עד למצב שבו היא מגיעה בסוף לנקודת מפנה בו היא יכולה לקרוס, או לזנק מאליו (ספונטנית) דרך מרחב עצום של הסתעפות סטטיסטית מכאוס לסדר חדש שיכול להתמודד עם כמות האנרגיה שגרמה לקריסתה, וכך נוצר סדר מתוך כאוס.

יש הגורסים כי הסדרים המתהווים ביקום מגלקסיות, מזג אוויר, תהליכים כימיים מורכבים, ביולוגיה אבולוציונית ועד אפילו תודעה ותרבויות הם בעצמם דוגמאות למערכות פיזור תרמודינמית שכזאת. באופן טבעי מבנים אלה קיימים כדי להאיץ את זרימת האנטרופיה ביקום במידה הולכת וגוברת. כך אנו חוזרים לדוגמא של הקובייה, אשר מתארת את האנטרופיה פחות כאי סדר, ויותר כחלוקה ופיזור שגורמים לאי ודאות.

סדר מתוך כאוס, ותהליך בריאה הדרגתי אבולוציוני, אשר במידה משמעותית דומה לתהליך המתואר בספר בראשית (הים, שממנו נחשפת היבשה, ואז הצמחים, החיות ובני אדם), הוא בדיוק המודל היהודי שסותר את התפיסה המתיוונת שמחפשת לכפות סימטריה, גורל דטרמיניסטי, ויקום קפוא (סטאטי) על עולם שאנו חווים בחוויה הישירה כהתהוות מתמדת. האל היהודי היה היחיד בהיסטורי לחשוף דרך שמו כי איננו דבר מה כזה או אחר קבוע, הוא יהיה אשר יהיה.

כאשר חלקכם שומעים סדר מתוך כאוס, אתם בוודאי מעלים את המשפט הידוע המסמל את הדרגה ה33 בנוסח הסקוטי של הבנייה החופשית, Ordo Ab Chaos. ואכן, מעניין כי היו אלה בעיקר יהודים מאיי הבתולה במאה ה-18 שפתחו את אותו הנוסח ואשר אמצו אותו, כאשר אותו משפט שרד את הרפורמה של אלברט פייק אשר הפך את הנוסח לתנועה פוליטית ראדיקלית שהיוותה חלק מהממסד של המפלגה הדמוקרטית במאה-19 לשימור העבדות והובלת מלחמת האזרחים מהדרום. (ראו ספר ההיסטוריה על הבנייה של j.s Ward)

והנה אנו מגיעים לימינו, לאחרונה, חזון הדו קיום של מדינת תל אביב התנפץ אל מול המציאות בפרעות תשפ״א, שם מדינת ישראל כמערכת הגיעה לנקודת רתיחה בה האנטרופיה הלכה וגדלה, מבני החשיבה התפוגגו לרגע, ולמתיוונים עבדי הדיפ סטייט וכת הנאורים היה קושי להסביר את מה שקורה. סימן ההיכר של אותם מתיוונים היה בחוסר יכולתם לקבל את הכאוס כחלק יסודי בעולם, ועל כן ניסו מיד לכפות סימטריה בדויה על המצב, ואף להנדס את התודעה של האזרחים ולנסות לכפות עלייהם את הסימטריה שהם עצמם באלימות ואונס קיצוניים ניסו לכפות על המציאות. ישראלי אחד קילל בטלגרם? זה שווה ערך לבתי הכנסת שהציתו ולפוגרומים במאסות שהציפו את הערים המעורבות.

עם היסודות התאולוגים איתם התחלנו במאמר וההתבטאות שלהם במדע, אתם יכולים להבין ולהכיר היטב כיצד לזהות מתיוונים בזמננו במובן העמוק של המילה. ברוח דבריו של האימם הנסתר של הממים, אנו מקווים כי אתם מצליחים לראות כמה המסורת שלנו והמקרא הוא בעל ערך שלא יסולא בפז לימינו בדיוק כפי שהיה אז.