June 23, 2021, 8:53 pm

אתר קונספיל

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

כיצד לצוד מתיוונים – חלק א׳

בעת העתיקה היו ליוונים הנחות יסוד שונות מאלו של היהודים. בעוד היהודים האמינו שאלוהים ברא את העולם מתוהו ובוהו, ולימים בניסוח של הפילוסופים של ימי הביניים, ברא את העולם יש מאין, היוונים האמינו במה שנקרא ״עולם קדמון״. קדמות העולם פירושה שהוא תמיד התקיים, וכנראה תמיד ימשיך להתקיים, הוא קיים אין סוף זמן בעבר ובעתיד. בימי הביניים הרעיון נוסח בהבדל מבריאת העולם היהודית כיצירה יש מיש, אין נקודת זמן שבה התחיל העולם, הוא פשוט תמיד היה. ועוד לפני כן, הפילוסוף היהודי הלניסטי, פילון האלכסנדרוני הבין שאין הם מבינים את הרעיון היהודי של בריאה, קרי, יצירה יש מאין כמתואר במקרא.

מדובר כאן בעצם בתפיסת עולם וקוסמולוגיה סטאטית, קפואה, בלתי משתנה. לתפיסה הזאת היית השפעה רבה על היוונים בכל תחומי החיים. כך גם באומנות, הם לא יכלו לחשוב על יצירה מקורית, עבורם כל האומנות, גם לפי אפלטון וגם לפי אריסטו, נעוצה במימזיס, כלומר חיקוי. אתה רק יכול לחקות את מה שקיים סטאטית בעולם, תפיסה אפולונית שכזאת אשר בליבה הפיסול והארכיטקטורה הסימטרים. זאת בניגוד לתפיסה יותר דיוניסוס אשר שררה בקרב היוונים הדורים שהתנגדו לאפולוניות, ואשר יש בה מן ההכרה בהשתנות והתהוות העולם. האומנות המרכזית אצל הדיוניסים דווקא היית יותר מוזיקה, יצירה שמתהווה בזמן ואינה קפואה כמו פסל, משהו שיותר אפיין גם את היהודים אשר עקב הציווים בעשרת הדיברות לא עסקו לעומק בפיסול וציור. ומעניין שפלוטארכוס ההיסטוריון היווני אף הגדיל לציין כי המזמורים של היהודים בבית המקדש השני היו דומים לאלו הדיוניסיים.

גם האידאות המושלמות של אפלטון תוארו כדבר סטאטי, וגם ״המניע הבלתי מונע״ של אריסטו. אצל היהודים האל אינו סטאטי, הוא משקף את ההתהוות, וכך אומר יקוק למשה ששואל לשמו שהוא ״אהיה אשר אהיה״, הוא היוצר יש מאין, גורם לעולם להתהוות מתוהו, ולאומה להתהוות מקבוצה של נוודים. בתפיסת העולם של היוונים האמת, הטוב, והאידיאה הנשגבת ביותר, בעצם תפיסת האלוהים שלהם, קשורה בקשר גורדי למושג היופי, והיופי קשור עבורם בסימטריה. הצורות הטהורות איתם בונה אל המלאכה של אפלטון בטימאוס את העולם, הם צורות גיאומטריות (בניגוד למספרים של פיתגוראס) יסוד טהורות וסימטריות.

האל המקראי, הוא אל של התהוות, מה שניתן לראות גם בשמו, העולם אצלו מתהווה, העם היהודי מתהווה, יש מעבר מעבדות לחירות, ואין את הגורל כפי שהאמין אריסטו למשל בו יש מי שנולדו עבדים טבעיים, או המעמד הנמוך ברפובליקה של אפלטון, שאין להם דרך להשתנות. הסטאטיות היוונית מובילה לתפיסה של גורל קבוע מראש, אצל היהדות תפסית ההתהוות יש מאין מובילה לחופש בחירה, ולרעיון החירות.

בימינו שני התפיסות הללו נמצאות גם במדע, וניתן לראות אותם דרך תפיסת הזמן. ניקח כנציג היוונים במדע את איינשטיין, שמבחינה פילוסופית הושפע עמוקות מהפילוסוף שפינוזה אשר אין ספק כי היה נאו-אפלטוני מובהק מיסודו. מבחינת שפינוזה אין חופש בחירה אמיתי, וכל העולם פועל בצורה גאומטרית מושלמת, אין מקום לאקראיות. הדבר בלט מאוד אצל איינשטיין כשאמר בהקשר למכניקת הקוואנטים כי ״אלוהים לא משחק בקוביות״, ואכן האלוהים הפאנתאיסטי של שפינוזה אינו משחק קוביות. אך בדיוק תפיסה כזאת שוללת את היצירה מכאוס היהודאית.

בתפיסת הזמן שלו, בניגוד לחוויה הישירה שלנו, איינשטיין גרס כי העבר והעתיד קיימים בדיוק כמו ההווה, ובעצם, כל הזמן קיים. הנה, אתם אפילו יכולים לראות אור של כוכבים ממרחקי שנות אור, ולראות את העבר שלהם בשמיים. על פי תורת היחסות הזמן שחולף תלוי במהירות התנועה של הצופה. שעונים הנעים מהר, מודדים זמן לאט יותר מאשר שעונים העומדים במקום. היקום לפי איינשטיין הוא צבר של מצבים, מימי קדם ועד העתיד הרחוק, וכולם קיימים באותה מידה. הזמן אינו זורם – כל הרגעים דרים יחד בכפיפה אחת.

כדי לפתח את תורת היחסות, איינשטיין זיהה את הסימטריה הטבועה במה שנקרא משוואות מאקסוול, ופיתח איתם סימטריה של מרחב-זמן אשר עד אז נתפסו לרוב כנפרדים זה מזה. המוטיבציה לכך הגיע, בין היתר, בגלל חוסר שביעות של איינשטיין מחוסר הסימטריה בתורת האלקטרומגנטיות.

עוד מאז המדע הניוטוני, יש מה שנקרא הפיכות בזמן, הזמן הוא סימטרי במובן שמשוואה פיזיקלית שפועלת בכיוון זמן מסויים, תעבוד גם אם נהפוך את החץ של הזמן. אם תראו כדורי ביליארד מתנגשים המקיימים את החוקים של ניוטון, הם יקיימו את החוקים שלו גם אם תסתכלו על המקרה בהרצה לאחור.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר.