April 1, 2021, 9:28 pm

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

מישל פוקו. הוא אומנם למד דבר או שתיים מניטשה אבל אחד מהדברים העיקריים כנראה שכח לבדוק על עצמו. תפיסות עולם ואידיאולוגיות, ומה גם כשאנשים להוטים בעקבותם ואף מחפשים לשנות סידרי עולם בגללם, לא פעם באלימות, הם תוצר לוואי של משהו קדום יותר, הפסיכולוגיה של האנשים המחזיקים בה. יהיה זה אדם שמנסה בחייו להתנזר כמו נזיר נוצרי ללא הצלחה שפתאום ירגיש כי העולם כולו הוא כלא שעוקב אחרי כל צעד שלו באופן מדוד ודיגיטלי, בזמן שזה בדיוק מה שהוא עושה לעצמו. זה יכול להיות גם אנשים שנמשכים לדיקטטורים בגלל מחסור באבהות, ולא חסרים דוגמאות. במקרה של מישל פוקו, זה להביא לחזית הבמה תפיסות פוסט מודרניות קיצוניות השוללות כל ערך, מוסכמה טבעית, ואמת, או יכולת לברר אותם, בשביל להצדיק קיומם של סטיות חולניות, במקרה של פוקו, פדופיליה.

ומי הוא התלמיד המובהק של מישל פוקו בארץ? הלא זה חיים דעואל לוסקי. הרבה תוההים מה סוד הכח וההשפעה שלו. משיחות מרובות עם מי שהכירו אותו ופמלייתו, מדובר ככל הנראה באדם שלאחר משבר השמאל הישראלי בעקבות האינתיפאדה השנייה וקריסת קונספציית הסכמי אוסלו, היו במשבר זהות. בואקום הזה נכנס חיים דעואל לוסקי עם התאוריות הפוסט מודרניות. השמאל הישראלי סיים בשלב זה את המעבר מהיותו מרקסיסטי-ציוני ביסודו (מפא״י) לפוסט מודרני שכפועל יוצא הופך לפוסט ציוני. זכותנו על הארץ שהיית ברורה כשמש לבן גוריון, כבר איננה ברורה לצוהלי מדינת כל אזרחיה. וגם כאן, אחד שואל מה האידיאולוגיה הפוסט-מודרנית מסתירה בפסיכולוגיה של לוסקי. פה דרות לא רק הסטיות שלו שנחשפו במקום הכי חם בגיהנום, אלא גם ההאשמות המזעזעות שמשמיע ידידנו איציק מגרפתא בדבר ביצוע מעשי פדופיליה מזוויעים.

פוקו כבר בשנות ה-70 ניסה להצעיד שורה של מובילי דעת קהל בצרפת בניסיון לנרמל את הפדופיליה, זאת על ידי שימוש בתפיסותיו הפוסט מודרניות ששללו את ההנחות יסוד של החברה כי ילדים זקוקים להכוונת הוריהם ואינם באמת מסוגלים לווסת עצמם לבד בגיל כל כך קטן, בטח שלא להביע הסכמה לסטיות של פוקו, העיקר כמובן המניות ״האותנטית״ שהוא חשב שהוא מגלה.

שאלה מעניינת עולה, האם יש קשר לחינוך הישועי שעבר פוקו בלימודיו? הרי כבר כתבנו לא פעם על קשרי המסדר לפדופיליה והליברליזם החולני שמרקיב את מדעי החברה בימינו. וזה לא שמדובר במשהו חדש כל כך, תפיסות פוסט מודרניות תמיד היו אוייבינו. אם נלך לתקופת הרנאסנס, הפריחה והאביב של תרבות המערב, נוכל לראות את אותם הרעיונות בבתי ספר הסכולסטים של הכנסייה הקתולית שנשלטו אז על ידי תפיסה נומנליסטית קיצונית הגורסת כי לא ניתן באמת לדבר על דברים כלליים, אלא רק לתת שמות שרירותיים המסמנים אותם. אין כזה דבר צבע ירוק, הוא בסך הכל מקרה של איזה עצם מסויים, ולאו דווקא קשור למילה שאנחנו נותנים לו. אין כזה דבר ברווז, זה בסך הכל שם לקבוצה של פריטים שנתנו לה שם באופן שרירותי, הכל זה מילים, ומי יודע מה עומד מאחורייהם. כמו אצל הפוסט מודרנים, השיח מקבל מעמד ראשוני יותר, וכך גם האינקוויזציה אז והיום דאגה שהשיח יהיה ״טהור״, אז דרך ההשקפה של הכנסייה, היום דרך ההשקפה של התקינוטת הפוליטית. שנייהם בסופו של יום מנסים למשטר את המחשבה האנושית.

אך גם באותה תקופה היה מצנקש. היה זה פרנסואה רבלה, עוד אחד מחכמי שרשרת הזהב אשר תקפו את אותם תפיסות עולם מגוחכות שחדרו לכל רובד בחברה, מהדת למשפט ועד האקדמיה. את מלחמתו לא יכל לעשות בממים גסים כמו בעידן האינטרנט, אך כתב ספרים ברוח דומה בשם ״גרגנטואה ופנטגרואל״, שם מסופר על ענקים שמחרבנים ומשתינים על כל אותם פוסט-מןדרנים (סופיסטים) כאילו היו זבובים שצריך לפזר עם ההפרשות הביולוגיות שלנו, שכן הוא כבר זיהה שהשלילה שלהם מתנפצת אל מול ודאות הדחפים הביולוגים באדם, וכפי שהוא מזקק את גופו על ידי הפרשת נוזלים וצואה, כך הוא מפריש החוצה את אותם רעיונות טרופים מהחברה שלו.

דבר דומה עושים סאות׳ פארק בימינו. דוגמה מובהקת היה פרק שבו נהיית אופנה של אתאיזם, וכך הדת הוחלפה שם בכל מיני רעיונות ״מיוחדים״ שנותנים תחושה של קהילתיות ומטרה, אך באופן מגוחך, כמו להתחיל לאכול מהישבן ולחרבן מהפה כי זה בריא כמו לא לאכול גלוטן. השיא מגיע כאשר אחרי כל קלישאה אתאיסטית שנאמרת על ידי מישהו, הוא מיד מתחיל לחרבן מהפה. לאחרונה סאות׳ פארק עשו זאת עם רעיונות קיצוניים של קיו, כפי שהם עושים לעוד קבוצות כמו ליברלים, אנשי התקינות הפוליטית ועוד.

כמו רבלה, גם ניטשה אשר משמש עוד חולייה באותה שרשרת זהב, משתמש לא מעט בגרוטסקה כאשר נלחם בפוסט מודרנים באקדמיה של זמנו. הוא ייקרא להם מלומדים, משכילים, ואולי המשל המעניין ביותר ״טווסים״, אלה שמנסים להרשים כל אחד עם אספקליריה מטמטמת של רעיונות, צבעים, קלישאות ועוד… מנסים להרשים אפילו את היחמור שאוכל מן האדמה ולא ממש שם לב שיש לידו טווס. בניגוד לטווס היחמור מחובר מאוד לאדמה ולביולו