יצהר תמורת בושהר

יצהר תמורת בושהר.

זהו הסלוגן המוכר שהוטבע ע'י עסקני השלום בעשור הקודם , מאחריו עמד הרעיון הבא:
איראן השיעית היא איום קיומי על מדינת ישראל ,את האיום הזה ניתן לפרק רק אם ישראל תיסוג משטחי יו'ש ותאפשר הקמת מדינה פלסטינית סונית שתרגיע את זעמה של איראן השיעית כלפי הכובש הציוני.

אז ,בעשור הקודם,טרום פריצת להבת הסכסוך הסוני-שיעי, טרום חשיפת מהות דת השיעה, טרום התגלותו מהאוב של עבדאללה בן סבא היהודי הנוקם שייסד את השיעה, אז היה ניתן לגזור קופונים מסלוגן מופרח והזוי זה.

ממרחק תהפוכות הזמן ניתן להבין עד כמה נחוץ היה ה'קמיס עותמאן' לרפד את דרכה של איראן לפצצה גרעינית , בקליפת האגוז הפארסה מתבטאת ככה:
יהודים ימסרו שטחים לרוצחים של חוסיין ובתמורה לכך דורשי נקמת רצח חוסיין השיעים ימחלו לרוצחים הסונים ולא ישגרו טיל גרעיני לעבר היהודים ש…שמה? שלא קשורים לסיפור.

מישמש שאפילו בסרטי אדברא כדברא היו מתביישים להוציא מתחת ידם,אבל ה'קמיס עותמאן' כך מתברר מציאותי יותר מהדמיון.

לא בכדי המושג' דימיון מזרחי' חקוק בפנתיאון.

לפני זמן מה נפגשתי עם ג'ימס בונד , אתם זוכרים את הדמות.

"רונלד לאודר נשיא הקוגרס היהודי העולמי בוחש", הוא הפטיר לעברי בעיניים חודרות.

"בוחש במה", שאלתי ומייד התחרטתי , כשג'יימס בונד אומר משהו צריך לחשוב פעמיים לפני שמשיבים , זה כלל גדול בתורה.

הוא התעלם והמשיך :

"נתניהו לא סומך עליו" .

שתקתי.

"הרשות הפלסטינית לפני קריסה טוטאלית , אבו מאזן פועל עכשיו ,עכשיו עכשיו, להקמת מדינה פלסטינית בגבולות ובתנאים שנראו משך כל השנים כדימיוניים לחלוטין , הוא רוצה לקבל מדינה ואז לפרוש מייד ולהעביר את השלטון לבא אחריו עם חומה מבוצרת בינלאומית".

"בכל מחיר", אמר.

"או קיי", השבתי.

"את המהלך מוביל בחשאי רונלד לאודר שפועל מול ממשל טראמפ ,הוא משווק את הרעיון כ'עסקה הזדמנותית היסטורית של אחת למאה' שמשיגה גם ויתור חסר תקדים של הפלסטינים וגם יצירת חזית בינלאומית נגד האיום האיראני".

"רגע", שאלתי .

"זה לא שכעת האיראנים יסירו את האיום מעלינו תמורת הסכם עם הפלסטינים אלא שהפלסטינים יעזרו לנו להילחם באיראנים יחד עם שאר הסונים ,זה מה שאתה רוצה לומר", ניסיתי להבין.

"זה מה שלאודר מחרבש", השיב בחיוך עגום.

"קרא", אמר ומסר לי מכתב רשמי מה 22 לינואר מלאודר לקושניר המפרט את פגישתו של הראשון עם סאאב עריקאת לבקשתו של אבו מאזן, 5 סעיפים בזה הלשון:

1.הרש'פ מסכימה להכריז על אבו דיס כבירת המדינה הפלסטינית עם גישה למקומות הקדושים.(כלומר מוותרת על ירושלים אבל מקבלת בה סוג של מזדרון ריבוני נקודתי).

2.פתרון הוגן לבעיית הפליטים באמצעות פיצוי כספי בהכרה שחזרתם אינו ריאלי.

3.הרש'פ מעוניינת להיפטר מעזה ולהסיר ממנה כל אחריות.

4.הרש'פ תמשיך לשמור על הבטחון בשטחיה ותפעל למנוע אסקלציה.

5.עריקאת לא הזכיר את נושא ההתנחלויות וע'פ לאודר לא נראה שהנושא יהווה מכשול להשגת הסכם.

"לאודר הזה מסוכן מלוסקי", אמרתי.

"נכון", השיב בונד.