דוח המבקר על צוק איתן: נגמרו לי המילים. השתגענו.

כל התוכן באתר הוא בגדר לכאורה…

השתגענו

1. מילואימניקים? לוחמים? הורים אחים או סבים ללוחמים?
אם אתם לא רוצים לאבד את זה סופית,
תעשו לעצמכם טובה ואל תקראו את דוח המבקר על צוק איתן.

זה מטריף את המוח.
הדו"ח מתאר מציאות הזויה בה ניהול הלחימה כפוף לחלוטין לדרג המשפטי ולאבחנה *דיכוטומית* בין מטרה אזרחית לצבאית. בין היתר, מתואר דיון בקבינט מיום 27.7 בו הודה הרמטכל כי שיטת הלחימה המשפטית והנחיות לעדכן את כלל האוכלוסייה לפני כניסת הלוחמים הובילו לאובדן "אלמנט ההפתעה" ולמוכנות מקסימלית של מחבלים. מוכנות שיצרה סכנה משמעותית ללוחמים שנכנסו לשטח אזרחי אשר "הפך להיות מעשית שכונה צבאית מורכבת, ממולכדת על-עילית, תת-קרקעית".

2. הדוח גם מספר מי כאן מקבל את ההכרעות החשובות.
כן כן, בדיוק מי שחשבתם.
כך, בין היתר, אנו מתבשרים על תחושות של "חוסר אונים" מצד שרים בקבינט שהעידו על כך שהיוהמ"ש והפצ"ר ניהלו באופן כמעט אבסולוטי את הלחימה ("בשום מדינה אחרת אין מנגנון כזה").
השרים האומללים תיארו את התסכול כשהיוהמ"ש פוסל סיכולים, מונע פעולות הנדרשות ללחימה אפקטיבית ומשאיר להם "אפשרות מאוד מוגבלת לאישור פעולות".
אפשר למות.

3. והנה הקטע המטורף באמת.
נחשו ילדים – בתום התיאור העובדתי, ומכיוון שהוא בטוח שזה לגמרי התפקיד שלו, מהן מסקנות המבקר הכל-יודע בנוגע למציאות המטורפת הזו?
האם הערכה כי המצב האסטרטגי אחרי שלל מבצעים מדשדשים מחייב שינוי חשיבתי? אזהרה שלא להקריב יותר לוחמים תמורת סטנדרטים לא הגיוניים? המלצה להתאים את התפיסה האנכרוניסטית לשדה הקרב העדכני?

ואולי המבקר הנחה את הגורמים המשפטיים לגבש מדיניות משפטית שתכשיר לחימה אפקטיבית בטרור? או אפילו לנצל את הממשל הידידותי בוושינגטון בשביל לייצר לחץ לשינוי בינלאומי ולאימוץ – סתם לשם הדוגמה – של דוקטרינת התוקף הראשון (אותה הציע אלכס שטיין) בה התוקף הראשון נושא באחריות מעשהו "והצד המותקף אינו מחויב כלל למידתיות"?

הצחקתם אותי.

4. קשה להאמין ואתם מוזמנים לקרוא בעצמכם אבל (בפשטנות מה) הביקורת בדו"ח המבקר היא בכלל על *מחסור* בדגש צבאי אודות "כללי התנהגות ההומניטריים על פי המשפט הבין לאומי" והימנעות מפגיעה באזרחים.
כן כן, מחסור.

אז אחרי כמה סבבי לחימה מדשדשים ולקראת איום סמי-אסטרטגי חסר תקדים בהיקפו ובאיכותו בגבול הצפוני – אפשר להיות רגועים. יש מבקר בירושלים.
מהיום, יש לעם ישראל מסקנות חדות ואמיצות של המבקר:
עוד דגש על פגיעה באזרחים ומשפט בינלאומי.

נגמרו לי המילים.
השתגענו.

השתגענו1. מילואימניקים? לוחמים? הורים אחים או סבים ללוחמים?אם אתם לא רוצים לאבד את זה סופית,תעשו לעצמכם טובה ואל…

‎Posted by Adam Gold on‎ חמישי 15 מרץ 2018

לינקים תימוכין ומקורות:

1. דוח המבקר. הדוח ארוך והמבקר מחליף בו כובעים (מבקר, משפטן ולא פעם מגדלור מוסרי) ובין היתר הוא גם עוסק בנוהל חניבעל ובסוגיות נוספות. אבל המסקנה היא כמעט אחידה – הכפפת הדרג הפוליטי והמערכת הצבאית כולה למרות הגורמים המשפטיים ולעקרונות המשפט הבינלאומי.
2. למי שמעוניין, זוהי הכתבה עם אלכס שטיין (השופט המיועד) בה הוא מותח ביקורת על המדיניות המשפטית – צהלית וקובע כי "הזהירות של צה"ל וההימנעות מפגיעה בחפים מפשע בצוק איתן הייתה הרבה מעבר למה שהחוק הבינלאומי דורש".
כאמור, שטיין גם מציג את דוקטרינת התוקף הראשון.
3. שיהיה ברור, אי אפשר כל היום להתבכיין על בגץ והיוהמש.
זה פתטי. עם כל הזעם על מרד הפקידים ההפיכה השיפוטית, בסופו של דבר מי שנושא באחריות לשלומם של אזרחי ישראל הם אך ורק נבחרי הציבור. המחדל במסגרתו אנחנו כבר תשע שנים תחת ממשלת ימין-נתניהו ועדיין מנוהלים על ידי יועצים משפטיים ואמנות אנכרוניסטיות רשום כולו על שם נתניהו "וממשלת הימין" הזו. ובהתאם, הם אלו שצריכים לפעול – לא רק בנאומים וסיסמאות – כדי להחזיר את הסמכות לאלו הנושאים באחריות.
Image result for ‫יוסף חיים שפירא‬‎

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר.