דבר הכומתות הצהובות 31.07.17

אהבת חינם.
יום האחדות והגאולה של עם ישראל חל בט' באב, זה יום שאין טעם להשמיץ בו היות וכולם משמיצים בכל השנה, מוטב לנו לקחת יום אחד בלי השמצות … או שלא.

העניין הוא פשוט, ברגע שאדם בא לפגע הוא בן מוות, ואם הוא דוקר אדם או יורה הוא צריך למות בזירה גם כאשר הוא נוטרל, ואם אין מישהו שיכול לעשות את זה מוטב שימציאו "צוות הכרעה" שיעשה את זה.

בשיחה חולין שהתקיימה בן אנשים ברי שכל, אמר אחד כי מי שיורה באדם שלא תוך כדי קרב "יש לו דפקה", כלומר משהו לא שפוי אצלו, ואצל כל אחד שיורה באדם שכוב ומנוטרל!
אותו אדם התעקש שכך כתוב וכך ידוע, אבל אתם מכירים את ה"כומתות הצהובות", הם לא כבשים.

אותו אדם התבקש להציג תרחיש והוא הסכים, בתרחיש נרצחו לנגד עינו הוריו, ילדיו, אחיו ושכניו הוא נותר לבדו בזירה (והייתה שם אחלה זירה) ואז הוא נעמד עם נשק ומחבל שכוב על הרצפה לאחר שהאחרון השליך עליו את השלט של הטלוויזיה על מנת לנטרל אותו.

מה לדעתם עשה אותו אדם עם הנשק והמחבל המנוטרל ומשפחתו הקרועה לגזרים בזירה?

הוא דפק במחבל מחסנית תוך שהוא מלמל "הרמטכ"ל אידיוט".

בואו נדבר ירושלמית:
אלאור עזריה אולי יכול לחשוב על עצמו ולצאת מתוך הבלאגן הזה, אבל אלאור הולך עד הסוף על מנת לשים מראה למדינה הזאת שעוד מעט במידת הצורך וברגע נתון של מלחמה חס ושלום, את ואתה והם יהיו בחזית החדשה שהיא העורף כאשר נחיל ערבים רץ ברחובות ומשמיד מי שנמצא בדרכו…  ואז לא תצטרכו לנטרל, אז תצטרכו לטרנספר.
מזל שמר אלי טביב מבין ויודע מזה טרנספר.

קאפיש?
זונות קוק.

קפיץ – וכאן ואילך אין אנו ממתינים אלה לאורו.

בקשו משיח 😉

 

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *